הדוח החריף שפרסם לאחרונה מבקר המדינה לגבי התנהלות מפקחי משרד הכלכלה העלה כי הפיקוח והאכיפה מטעם המשרד הם בשיעור ,זניח וכי בפועל מפקח עורך
ביקור אחד במקומות עבודה בפרק זמן ממוצע של ארבע שנים וחצי. אין להתפלא אם כן שב2015 נהרגו מעל 50 עובדים בתאונות עבודה, מתוכם 23 פועלים שנהרגו באתרי בניין – דהיינו כמחצית מכלל העובדים שנהרגו.
בהקשר זה יש לציין כי ועדה בראשות אודי אדם הגישה המלצות לשיפור הבטיחות בעבודה כבר לפני כשנתיים, אולם לפי דוח המבקר, מסקנותיה יושמו חלקית בלבד.
לגבי עובדי הבניין, דוח המבקר מציין כי לא יושמו המלצות כגון תקנות לפיגומים חדשים ותקנות לגידור אתרי בנייה.
חדשות לבקרים אנו שומעים על פציעות קשות של פועלים באתרי בנייה, נפילות מגובה, התמוטטות פיגומים ואירועים דומים, שהרקע להם לרוב הוא חוסר זהירות ואי הקפדה על תקנות משרד הכלכלה לבטיחות וגיהות במקומות עבודה.
לא מופרך להניח שמרבית התאונות הללו נובעות מאי הקפדת המעסיק על התקנות. עם זאת, עובדות אלה אינן גורמות לאכיפה ולפיקוח מסיביים באתרי בנייה. מדוע? סביר להניח משום שמדובר בעובדים "שקופים", חלקם פועלים זרים, בני מיעוטים, אנשים קשי יום,
הנתונים לחסדי הקבלנים, אחרת יפוטרו.
נוח לקבלנים לפעול בשיטת "מצליח" – במקום להשקיע כספים בבטיחות, באכיפת ההוראות ובאמצעי מיגון, הם מעדיפים לנהל תביעות נזיקין במשך שנים, בתקווה שתביעות אלה יידחו או שהפשרה שתושג תהיה משתלמת יותר מהסכום שעליהם להוציא עבור שיפור תנאי העבודה ומיגון העובדים.
הציבור הישראלי ,מזדעזע ,ובצדק ממספרי ההרוגים בתאונות דרכים, אולם הנתונים הקשים על ההרוגים בתאונות עבודה אינם זוכים להד ציבורי, היות והנפגעים נמנים עם השכבות המוחלשות ביותר, ואין להם לובי חזק או מי שיערוך עבורם קמפיינים תקשורתיים.
אך לא ניתן לשתוק יותר נוכח ההפקרות בעניין. משרדי הממשלה הרלוונטיים חייבים לפעול בנושא מיד: יש צורך בפיקוח מסיבי, באכיפת החוקים והתקנות, בתגבור מיידי של מספר המפקחים, בהשתת קנסות מינהליים, בענישה פלילית מרתיעה ובפיצויים עונשיים לקבלנים שמפרים את הוראות החוק והתקנות.
לא רק אוזלת היד החמורה של גורמי האכיפה מקוממת, אלא גם התנהגות בתי המשפט.
סקירת פסקי הדין המתייחסים לפציעות ותאונות של פועלי בניין שניתנו בישראל בשנים האחרונות מעלה כי חלק גדול של התובעים הם פועלים זרים ובני מיעוטים, שלא תמיד נהנים מפיצויים גבוהים.
המכנה המשותף של חלק גדול מפסקי הדין הוא הפרת חובות הבטיחות על ידי הקבלנים, אי מתן הדרכה לעבודות בגובה ואי אספקת רתמות ואמצעי בטיחות אחרים. אולם הפיצויים שנפסקים לניזוקים אינם כוללים פיצויים עונשיים, שיש בהם כדי להרתיע את הקבלנים ולגרום להם לפעול כחוק.
אם בתי המשפט יפסקו פיצויים עונשיים של מיליוני שקלים לניזוקים או למשפחותיהם פיצוי שיכאב בכיסם של הקבלנים ושל חברות הביטוח – יש להניח כי יפעלו ברצינות למיגור תופעה זו.
הכותבת היא מומחית לתביעות נזיקין ויו"ר ועדת נכים, תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין.
צילום הכתבה בתמונה –
