הכתבה פורסמה בעיתון ידיעות חדרה – 12/2017 –
ראיון עם רונן מנטין, אחיו של עמית עמוס מנטין, שנרצח בפיגוע ירי בבקה אל ערביה.
המשפחה יוצגה על ידי עו"ד ענת גינזבורג.
מצורף צילום הכתבה.
כתב: ניר איסקוב
בחודש פברואר שנת 2013, כעשר שנים לאחר הירצחו של עמית עמוס מנטין, תושב חדרה וטכנאי חברת "בזק", בפיגוע ירי בבקה אל-גרביה, פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב על פיצויים לטובת משפחתו בסך של כשני מיליון שקל. הרשות הפלסטינית חויבה ב-70 אחוז מהסכום ו"בזק" וגורמים מטעמה חויבו ב-30 אחוז.
את רונן מנטין, אחיו של עמית עמוס, הפסיקה לא סיפקה. לא בגלל גובה הסכום, שאין בו כמובן כדי להקהות את הכאב, אלא בגלל ההסבר שניתן לו. אמנם בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשפחה פיצויי נזיקין, אך דחה את התביעה להשית על הרשות הפלסטינית "פיצויים עונשיים", שמטרתם ענישה והרתעה, ונפסקים במקרים חריגים בלבד.
רונן, תושב נתניה ומנהל אגף פרויקטים במרחב הציבורי בעירייה, הוביל את משפחתו לערער על הפסיקה לבית המשפט העליון. בפסיקה תקדימית, קבע בשבוע שעבר העליון כי יש מקום להשית על הרשות "פיצויים עונשיים", וחייב אותה בסכום של שלושה מיליון שקל, מעבר לסכום שהטיל עליה המחוזי, כך שהיא נדרשת לפיצויים כוללים בסך 4.4 מיליון שקל. ערעורה של הרשות על פסק הדין של המחוזי, שנדון במקביל על ידי שלושת השופטים – נעם סולברג, עוזי פוגלמן והנשיאה לשעבר, מרים נאור – נדחה על הסף. את משפחת מנטין ייצגה עו"ד ענת גינצבורג, יו"ר ועדת נכים, תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין, שהגישה בשם המשפחה גם את התביעה למחוזי.
"כשענת הודיעה לי על ההחלטה, אבן נגולה מלבי והפכתי להיות הבן אדם הכי 'קל' בעולם. אמרתי לעצמי 'וואו, ניצחנו", מתאר רונן, "לא ידעתי שיהיו לי הכוחות להתמודד בכל השנים האלה. היו המון רגעים לכל אורך המשפט, גם במחוזי וגם בעליון, ששאלתי את עצמי בשביל מה אני צריך את זה. אימא שלי, שאחי היה קרוב אליה במיוחד, הייתה חולה, ואני עצמי לקחתי כדורי הרגעה. היו הרבה דברים קשים ושקרים שעלו בדיונים ולא רצינו לשמוע אותם. למרות הקשיים, היה לי חשוב להוכיח את הקשר של הרשות הפלסטינית למחבלים בזמן האינתיפאדה השנייה. ידעתי שברגע שאצליח לעשות את זה, הרבה משפחות שכולות יוכלו לתבוע את הרשות הפלסטינית ולקבל פיצויים, ואז, אולי, כשפוגעים לה בכיס, יהיה לרשות אינטרס חזק יותר למנוע פיגועים. לצערי הרב, את עמית עמוס זה כבר לא יחזיר, והוא לנצח יישאר אחי הבכור בן ה-31".
עמית עמוס מנטין התגורר רוב חייו עם הוריו בחדרה. כשנה לפני הירצחו, שכר דירה בעיר, בקרבת מגוריהם. שמו המקורי הוא "עמוס מנטין", ואת השם "עמית" הוסיף לעצמו מספר חודשים לאחר שעבר דירה, כי "רצה שם מודרני יותר", לדברי רונן. עמית עמוס עבד ב"בזק" שבע שנים, כמו אביו לפניו. הוא היה הבן הבכור והותיר אחריו אב, אם וארבעה אחים, אחד מהם עובד "בזק" גם כן.
במסגרת עבודתו כטכנאי, הגיע עמית עמוס ב-26 ביוני 2003 יחד עם המאבטח שלו, אשר בן נעים, לבקה אל-גרביה, לצורך תיקון תקלות. הימים היו ימי "אינתיפאדת אל אקצה", ולעובדי "בזק" הוצמדו מאבטחים בהגיעם לחלק מהיישובים הערביים. בשלב מסוים, שוחח המאבטח עם אחד מבעלי העסקים ביישוב, כשהוא בגבו אל המכונית, שבה המתין לו מנטין. לפתע הגיע למקום נער כבן 15 וחצי, שלף אקדח וירה בראשו של מנטין חמישה כדורים מבעד לשמשה הסגורה. למשמע הירי, הסתובב בן נעים, שלף את האקדח וירה לעבר הנער המחבל, רדף אחריו ותפס אותו. צוות נוסף של "בזק", שעסק גם הוא בתיקונים בבקה אל-גרביה, הגיע למקום, והמאבטח של אותו הצוות ניסה להנשים את מנטין, ללא הצלחה. לזירה הגיע גם אוטובוס של הרשות הפלסטינית, שסירב לטפל במנטין ואף הוציאו מהאמבולנס, לאחר שכבר היה בתוכו. בסופו של דבר, הגיע אמבולנס של מגן דוד אדום, שאנשיו קבעו את מותו של מנטין. המחבל עצמו הורשע בבית הדין הצבאי שומרון ברצח ונדון ל-24 שנות מאסר. ערעור שהגיש התובע הצבאי התקבל, והמחבל נדון למאסר עולם.
בערעור ביקש רונן להעיד. "אמרו לי שזה בלתי אפשרי בבית דין צבאי, אבל התעקשתי והשופטת אפשרה לי", הוא מספר, "אמרתי שהיום המחבל בן 15, אבל הוא יצא לחופשי עוד לפני שגיע לגיל 40. בזמן הזה המדינה תממן אותו, הוא ילמד וישתחרר בתור שאהיד גיבור, כשהחיים שלו מסודרים. בעקבות העדות שלי, העונש שונה למאסר עולם".
אלא שרונן לא הסתפק בכך והחליט להגיש תביעה אזרחית נגד הרשות הפלסטינית. "הרגשתי שלא אומרים לי את כל האמת לגבי מה שקרה ביום הרצח. כשנתנו לנו את הסקירה המשטרתית, זה היה נראה כאילו המחבל בא משום מקום ורצח את אחי", מסביר רונן, "ערכתי חקירה עצמאית והבנתי שאותו נער התאמן בשורות הרשות הפלסטינית, עובדה שהוא עצמו הודה בה בהמשך. קיבלתי המלצה על עו"ד ענת גינצבורג, וכשבאתי אליה עם מה שאני יודע, היא האמינה בתיק ולקחה אותו על עצמה. היא אמרה לי שמצפה לנו קרב ארוך שייקח להערכתה שבע שנים. בסוף הוא לקח 14 שנה".
מלבד הרשות, תבעה משפחת מנטין את כל הגורמים, שלטענתה הייתה להם אחריות לרצח עמית עמוס, כולל "בזק" ומספר נושאי משרה בה, לרבות המאבטח בן נעים, חברת האבטחה שהכשירה את בן נעים לתפקידו כמאבטח והעסיקה אותו ב"בזק" וחברת הביטוח של "בזק" וחברת האבטחה.
בהתייחסה לרשות, ביקשה המשפחה להטיל עליה גם פיצויים עונשיים בסך שלא יפחת מ-12 מיליון שקל, בטענה כי "אימנה והדריכה את המחבל לרצוח יהודים, באשר הם, בדם קר". עוד נטען כי הרשות לא מנעה פעולות טרור נגד אזרחי ישראל, לא הסתייגה מהסתה ולא מסרה מידע שהיה ברשותה ויכול היה לסייע במניעת הרצח, אלא "עודדה פיגועי טרור בשטחי מדינת ישראל ונגד אזרחיה".
הרשות, מצדה, טענה כי אינה עומדת מאחורי פעולתו של המחבל, וכי החלטתו לבצע את הרצח אינה קשורה אליה – "לא באופן ישיר ולא באופן עקיף".
משפחת מנטין אף הזמינה את הנער המחבל להעיד, והוא מסר גרסה שונה מזו שבחקירתו במשטרה. בעוד שבחקירתו אמר שעבר אימוני גוף ואימונים על נשק מטעם הרשות ביריחו למשך 50 יום, בעדותו בבית המשפט שלל את השתתפותו בקורס האימונים. הוא הוגדר כ"עד עוין" ובית המשפט המחוזי קבע כי "אין ספק שהתשובות שהשיב לחוקר המשטרה הן תשובות האמת".
עוד קבע המחוזי בפסיקתו כי "סמיכות הזמנים שבין סיום 'לימודיו' של המחבל במחנה האימונים לבין הרצח (10 ימים), אך מחזקת את המסקנה, שנכונותה של הרשות לאמן בנשק קטין בן 15.5 הייתה לצורך מטרה מסוימת, שמומשה על ידי המחבל מיד עם סיום הכשרתו".
בפסק דין בן 65 עמודים, שהתקבל פה אחד, שב בית המשפט העליון וקבע כי קיים קשר סיבתי בין מעשיה של הרשות לבין הרצח. עוד הדגישו השופטים כי העובדה שהרשות אינה חשופה להעמדה לדין פלילי, מחזקת את המסקנה כי מן הראוי להשית עליה פיצויים עונשיים, ולכן אין די בפסיקת המחוזי לפיצויי נזיקין, כדי להביא להרתעה הנדרשת.
"אני רואה בפסק הדין הזה הנצחה לאחי. הצלחנו להביא את המודעות לרצח שלו לכלי תקשורת בכל העולם", אומר רונן בהתרגשות, "עברנו קרב ארוך ומתיש, שכמעט התמוטטנו במהלכו, אבל ברוך השם הגענו למטרה הסופית. אני מודה לבית המשפט העליון, שעם כל הרגישות בתיק, קיבל החלטה אמיצה ותקדימית. מעכשיו, השם של אחי יהיה חרוט לנצח בבית המשפט העליון, ולעולם לא ישכחו אותו בזכות פסק הדין הזה. אני זוכר את החיבוק של עמית עמוס ועדיין לא מאמין שהוא לא אתי פה. אני יכול רק לקוות שהוא גאה בנו מלמעלה ושולח לנו חיבוק משם".
צילום הכתבה בתמונה –
