בקיץ 2003 יצאו המצילים לשביתה. צעיר שרחץ באותה עת בחוף מציצים בתל אביב טבע למוות והוריו הגיעו למשרדי. הגשנו יחד תביעה נגד עיריית תל אביב (האחראית על הפיקוח על חופי הרחצה בעיר ועל עבודת המצילים), ונגד המדינה (האחראית, באמצעות משרד הפנים, על הסדרת חופי הרחצה). במסגרת הסכם פשרה שאליו הגענו שולם למשפחתו פיצוי של 1.25 מיליון שקל.
במקרה אחר רחץ נער כבן 15 בבריכת שחייה שבבעלות עיריית בית שמש באחד מימי החופש הגדול. הנער קפץ קפיצת ראש בחלק הרדוד של הבריכה, ראשו נחבל בקרקעית בעוצמה רבה והוא נפצע קשה. בבריכה לא הוצבו שלטים שאסרו על קפיצה למים רדודים. המקרה הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, שקבע שעל הרשות המקומית ומפעיל הבריכה לפצות את הנער.
הבילוי בחוף הים הוא אחד הפופולרים בקיץ הישראלי. למרבה הצער, לא אחת אנחנו שומעים על מקרי טביעה, פציעות ותאונות שונות. כפי שראינו, פגיעות שכאלה יכולות לזכות את הילד, באמצעות הוריו, בפיצוי על הנזקים שנגרמו לו.
עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו המסוימות: אם האירוע התרחש בחוף מוכרז, אם בחוף מוצבים שלטי אזהרה והתרעה מפני סכנות ואם ההורים היו מודעים לסכנה והתרשלו, שכן גם על ההורים מוטלת אחריות לשלומו של הילד.
במקרה של טביעה בחוף מוכרז, האחראית היא הרשות המקומית שבתחומה נמצא החוף: היא אמונה על הפעלת החוף, הסדרתו, העסקת מצילים ופקחים. כמו כן, לא ניתן לפטור מאשם את המדינה, שבאמצעות משרד הפנים, אחראית על הרשויות המקומיות.
ומה אם רחצנו בחוף לא מוכרז?
לפני כמה שנים חויבה עיריית ראשון לציון לשלם פיצויים למשפחתו של נער בכיתה ח', שהגיע עם חבריו בחופש הגדול לרחוץ באחד מחופי העיר. הנער טבע ונפגע קשות בעת שנכנס לחוף מוכרז ביום שבו המצילים לא נכחו, אולם העירייה לא עדכנה והזהירה את המתרחצים כראוי. הנער לא ידע לשחות ובכל זאת קבע בית המשפט שאין בכך כדי להוות אשם תורם.
עצם העובדה שהחוף אינו מוכרז לא שוללת אוטומטית את הזכות לפיצוי במקרה של פגיעה, ויש לבדוק אם מדובר בחוף שנחזה כמוכרז: אם נוהגים להגיע אליו רוחצים, אם החוף נראה פעיל ומאויש, משכירים בו כסאות, שמשיות, סככות צל ויש בו שירותים, מקלחות וכיו"ב. ישנם גם מקרים שבהם גובה הרשות המקומית דמי כניסה, אף שהחוף אסור לרחצה, כמו בחוף הצוק הדרומי.
במקרה שהגיע עד בית המשפט העליון, נפסקו פיצויים בשיעור גבוה לאדם שנפצע קשות שעה שנפגע בראשו מסלע במהלך צלילה, וטען כי החוף הבלתי מוכרז נחזה בזמן התאונה כחוף מוכרז.
במקרה אחר נפסק פיצוי בגין טביעת שני ילדים בני 5 וחצי ו-7 בחוף רסיטל בכינרת. החוף הוכרז אסור לרחצה, אולם המועצה המקומית אפשרה שירותי חוף מוסדרים ואף גבתה כסף בכניסה.
בתי המשפט תמיד יבחנו את העובדות הרלבנטיות: אם החוף היה מוכרז או נחזה למוכרז, האם סוכת המציל הייתה מאוישת, אם מדובר ברצועת חוף שעקב נתוניה הטופוגרפיים קיימים בה מערבולות וזרמים חזקים והיא נחשבת לחוף מסוכן, ואם יש שילוט אזהרה ו/או גידור במים. במקרים של אזורי חוף מסוכנים מוטלת על הרשות המקומית אחריות מוגברת ליידע באופן ברור ונהיר את ציבור הרוחצים בדבר הסיכון הכרוך ברחצה.
בריכה: המציל, המפעיל, ההנהלה
במקרה של בריכה, האחריות מוטלת גם על מפעיל הבריכה והמציל. בתי המשפט יבחנו מהי הסמכתו של המציל, היכן היה כשהילד טבע או נפגע וכיצד לא הבחין בכך. יש רלבנטיות רבה לגילו של הנפגע, שהרי אם מדובר בילד רך בשנים, על הוריו להשגיח שלא יכנס לבד למים.
אם הרחצה בבריכה הייתה במסגרת פעילות בקייטנה, הרי שבנוסף למציל ומפעיל הבריכה, יבחנו בתי המשפט את פעילות המדריך וכן את אחריות בעלי הקייטנה. במקרה שבו היו בבריכה ילדים רבים, תיבחן גם ההשגחה על השתוללות הילדים והאם ננקטו אמצעי פיקוח וענישה.
שמרו מסמכים
בין היתר, יש לתחקר עדים שהיו במקום, לקחת את פרטיהם ולצלם את המקום: את החוף ואת הים עצמו, השילוט שמסביב והדגלים המוצבים בתוך המים. יש לאסוף את כל הרשומות הרפואיות המתייחסות לפגיעה, קבלות וחשבוניות על טיפולים רפואיים שעבר הנפגע ובמקרה מוות גם את דו"ח הנתיחה שלאחר המוות. כמו כן, יש לפנות למשטרה ולקבל את תיק החקירה במלואו.
עו"ד שיטפל בתביעה יפנה בין היתר גם לרשות המקומית על מנת לקבל את פרטי המבטחת, פרטים מלאים לגבי פיקוח על החוף וסטטיסטיקות לגבי טביעות בחוף המסוים.
כמו כן, על עורך הדין לאסוף מידע לגבי החוף עצמו: האם מדובר בחוף מוכרז? במידה שהחוף לא מוכרז, האם השילוט היה ברור וגלוי לעין? האם מדובר ברצועת חוף מסוכנת וכיו"ב.
