דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

ביהמ"ש הכיר בנכות בעמוד השדרה המותני עקב שירות צבאי

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 766-08 בן ינקו נ' קצין התגמולים 

21 מרץ  2010

 

 

בפני

כב' השופטים:

          יגאל גריל, ס. נשיא (אב"ד)

          עודד גרשון

          יעל וילנר

המערער:

בן ינקו   

ע"י ב"כ עו"ד גב' ענת גינזבורג

 

 

נגד

 

המשיב:

קצין התגמולים

באמצעות פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי

 

ע"י ב"כ עו"ד גב' טל אברמוביץ

 

 

 

 

 

מיני-רציו:

* גרסת המערער בכל הנוגע לתנאי שירותו הצבאי, לא נסתרה וכן עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי הרפואי-משפטי. אמנם, ככלל העדפה של חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, היא בגדר קביעה עובדתית הנעשית על ידי הועדה ובכגון דא לא מקובל שערכאת הערעור תתערב. אולם בענייננו, קיימות נסיבות המצדיקות התערבות.

* תגמולים – נכי צהל – מחלה שנגרמה עקב השירות

* תגמולים – נכי צהל – קשר סיבתי

* תגמולים – נכי צהל – ערעור

* תגמולים – נכי צהל – זכאות

* בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים

.

ערעור על פסק-דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), לפיו נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת המשיב שדחה את תביעתו של המערער להכרת זכות בגין מחלת הדיסקים הבין-חולייתיים המותניים ממנה סובל המערער. לטענת המערער, תנאי שירותו הצבאי בכלל, והמאמצים החריגים אותם ביצע בהיותו במעצר, ובעבודות הרס"ר, לרבות נפילתו מן הכסא, ותאונת הדרכים – הם שגרמו לכך שהפך לאדם מוגבל ונכה בגבו.

.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:

האירועים נשוא הערעור התרחשו במהלך שירות החובה של המערער. בעניין רוט (ע"א 472/89) נקבע כי "כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר, כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה ביהמ"ש נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך -"התנאים הכלליים של השירות הצבאי הפעיל בזמננו המלווה בדרך כלל במאמץ גופני ובמתח נפשי רב. לא פעם די בהצטברותם ובלחצם של תנאים אלה כדי להפעיל או להקדים ולהפעיל מחלות קונסטיטוציונליות מסויימות, אשר בלעדיהן יתכן ולא היו מתגלות באותו זמן דוקא או בכלל"". עוד נקבע שם, כי "כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה...".

עפ"י הפסיקה, אין להחמיר עם התובע לענין מידת ההוכחה הנדרשת. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה.

במקרה דנן, לא עלה בידי שלושת העדים מטעם המשיב להפריך את גירסת המערער. על המשיב היה להתאמץ להביא את מפקדו הישיר של המערער לעדות בפני הוועדה, ואף להיזקק במידת הצורך לצו הבאה, וזאת במיוחד כשמעדויותיהם של שלושת העדים שהעידו מטעם המשיב עולה שעקב הריחוק ההירארכי ביניהם לבין המערער הם לא הכירוהו במידה מספקת או שלא זכרו אותו, ואף לא עיינו בתיקו האישי; מאידך, עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בכל הנוגע לתנאי שירותו הצבאי, וגירסתו לא נסתרה (אף כי הוא ניסה להעצים אותם). כמו כן עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי הרפואי-משפטי.

אמנם עפ"י ההלכה, העדפה של חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, היא בגדר קביעה עובדתית הנעשית על ידי הועדה ובכגון דא אין זה מקובל שערכאת הערעור מתערבת בדרך כלל, והפסיקה בענין זה ידועה. דא עקא: בענייננו ביסס המומחה האורתופד מטעם המשיב את חוות דעתו, בין היתר, על כך שתנאי השירות עליהם מלין המערער, שונים הם מתנאי השירות כפי שתוארו על ידי מפקדיו של המערער. ואולם, כאמור גירסתו של המערער באשר לתנאי השירות שלו, בעיקרו של דבר, לא נסתרה ולא הופרכה, ולכן, נשמט הבסיס העובדתי שעליו הסתמך המומחה האורתופד מטעם המשיב; בנוסף, המומחה האורתופד מטעם המשיב סבר שראיה לכך שמחלת הדיסקים הבין חולייתיים בעמוד השדרה של המערער החלה עוד טרם שירותו הצבאי, מוכחת, בין היתר, על ידי הרישום של "כאבי גב" בהיות המערער כבן 9. ואולם, אין לקבל נימוק זה, במיוחד בשים לב לכך שמדובר ברישום בודד שלא היה לו כל המשך מאז היות המערער כבן 9 ועד לשירותו הצבאי, משמע, תקופה של כ-10 שנים. מאידך, התלונות, הבדיקות, הטיפולים, והממצאים בכל הנוגע לעמוד השדרה של המערער מופיעים בסמוך לאירועים נשוא הדיון, אירועים שעלה בידי המערער להוכיחם. לפיכך, מתקבל מאוד על הדעת שתנאי שירותו של המערער הם אלה שהביאו לפגימות בעמוד השדרה המותני של המערער ודין הערעור להתקבל.

 

 

פסק דין

 

 

 

 

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינה של ועדת הערעורים (להלן: "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק") בראשות כב' השופט ז. פלאח מיום 15/11/08 בתיק ע"נ 318/02, לפיו נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 7/5/02 שדחה את תביעתו של המערער להכרת זכות בגין מחלת הדיסקים הבין-חולייתיים המותניים ממנה סובל המערער.

 

ב.         אלה העובדות הצריכות לעניין:

 

            המערער הוא יליד שנת 1978 והתגייס לצה"ל בשנת 1998. לאחר קורס שנמשך כחודש בבית הספר הטכני הוצב המערער לשרת באחד הבסיסים כמכשירן, וחוייב לבצע עבודות רס"ר במסגרת שירותו.

 

            בתצהירו מיום 20/2/01, כתב המערער שתנאי שירותו הצבאי בכלל, והמאמצים החריגים אותם ביצע בהיותו במעצר, ובעבודות הרס"ר, לרבות נפילתו מן הכסא, ותאונת הדרכים – הם שגרמו לכך שהפך לאדם מוגבל ונכה בגבו.

 

ג.          לדברי המערער הוא התגייס לצה"ל בשנת 1998 כאדם בריא, ללא כל בעיה בגב, ושוחרר במאי 2000 בפרופיל 24.

 

            אמנם, תפקידו של המערער כמכשירן בבסיס בו הוצב היה במעבדה, אך הוא חוייב לבצע עבודות רס"ר בבסיס.

 

            בספטמבר 1999 הועמד המערער לדין משמעתי ועונשו כלל 14 ימי מעצר, במסגרתם נאלץ לבצע ביחד עם שאר העצורים עבודות רס"ר קשות ומפרכות מ – 05:00 בבוקר עד 21:00 עם הפסקות מועטות.

 

            לראשונה חש המערער כאבי גב תחתון לאחר שסחב עץ כבד במשקל העולה על 50 ק"ג, להערכתו. כאבי הגב נמשכו ולא חלפו גם עם סיום המעצר ו"עבודות הפרך", כלשונו, בבית המעצר.

 

ד.         בסוף ספטמבר 1999 משחזר המערער לתפקידו בבסיס, הוא התיישב על כסא ליד ה-ש.ג בבסיס. הכסא התפרק וגרם לנפילתו של המערער ארצה, דבר שגרם לו לחבלה בגבו התחתון והחמיר את כאבי הגב מעבר לאלה שסבל בתקופת מעצרו.

 

ה.         בכל מהלך שירותו שלאחר המעצר ועד שחרורו מצה"ל בפרופיל 24 המשיך המערער לבצע בבסיס את תורנויותיו במלואן, לרבות עבודות הרס"ר הקשות שכללו הרמת משאות כבדים, פעילות שהחמירה את כאבי הגב התחתון של המערער.

 

            אמנם הרופא נתן למערער המלצה לפטור מהרמת משאות שמעל 7 ק"ג, אך רס"ר הבסיס לא כיבד המלצה זו, וחייב את המערער להרים משאות כבדים ולבצע עבודות קשות אחרות.

 

ו.          ביום 6/2/00 ארעה למערער תאונת דרכים בבסיס בהיותו בג'יפ צבאי בדרך לעמדת השמירה. בתאונה זו ספג המערער חבטה בגבו התחתון, העליון, בצוואר ובכתף.

 

ז.          לטענת המערער כאבי הגב שלו היו ידועים לצה"ל.

 

            למרות שהמערער עבר בנובמבר 1999 בדיקת CT שהדגימה כי הוא סובל מבעיות גב ניכרות, עדיין חוייב המערער לבצע פעילויות פיזיות קשות במסגרת שירותו.

 

            עד כאן דברי המערער בתצהירו הנ"ל מיום 20/2/01.

 

ח.         מטעם המערער הוגש תצהירו של חברו, אורן חקאק, מיום 25/9/03, המציין שהוא מכיר את המערער מאז שנת 1998 משירותם הצבאי המשותף.

 

            המצהיר מספר שבשירותו בבסיס היה רואה את המערער מבצע את המטלות המפרכות בתקופת מעצרו, הואיל ורוב העבודות היו מתבצעות באיזורים הסמוכים לחדר האוכל ולשק"ם.

 

            טוען המצהיר שהמערער עבד משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה.

 

            במהלך המעצר התלונן המערער בפני המצהיר על סחיבת גזע עץ כבד, והחל לסבול מכאבים בגב התחתון.

 

            המצהיר גם נכח כשהמערער סיפר לו על נפילתו מכסא ליד הש.ג ושנחבל בגבו.

 

ט.         הואיל ובחוות הדעת של האורתופד, פרופ' ביאליק, מטעם המשיב, מיום 20/11/03, ובכתב התשובה של הפרקליטות, נכתב שהמערער סבל מכאבי גב תחתון קודם לשירותו, הגיש המערער תצהיר משלים מיום 1/3/04 בו נאמר כי בתיקו הרפואי מופיע רישום אחד בלבד בדבר"כאבי גב" ולא ניתן להסיק מכך שמדובר בגב תחתון, ומכל מקום, המדובר ברישום משנת 1987 כשהיה המערער כבן 9.

 

            עוד טען המערער בתצהירו שהוא לא סבל מכאבי גב קודם לגיוס, ולכן גם ייתכן שהרישום מתייחס לכאבים עקב הצטננות.

 

י.          בחוות דעתו של האורתופד ד"ר רון ארבל מטעם המערער, מיום 8/9/03, נכתב שלמערער הגבלה בעמוד השדרה המותני, סימן מתיחת עצב מצד שמאל, חולשה של מיישר האצבעות בכף רגל שמאל, וירידה בתחושה המתאימה לשורשים L4-L5-S1  ברגל שמאל.

 

            בדיקת הדימות הדגימה ממצא המתאים לפריצת דיסק או צלקת שלאחר ניתוח באיזור
 Ls-Si מצד שמאל עם לחץ על השורש באיזור זה.

 

            לדעת ד"ר רון ארבל, מצבו זה של המערער הוא תוצאה ישירה של שירותו הצבאי שכלל בין היתר עבודות מאומצות בגינן הוא סבל מכאבי גב, נפילה על עכוזו, ותאונת דרכים שהחמירה את מצבו והביאה אותו לידי ניתוח, שגם לאחריו הוא ממשיך לסבול.

 

            ד"ר רון ארבל חולק על חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב מיום 22/4/02 הכותב שאין להכיר, לא בגרימה ולא בהחמרת מצבו של המערער.

                                                                                          

            כותב ד"ר ארבל שהספרות מצביעה על קשר ישיר בין סוג העבודה התואם את זו שביצע המערער, לבין מחלת הדיסק הבין חולייתית.

 

            ד"ר ארבל חולק על עמדת פרופ' ביאליק שכתב כי מבנה הדיסק והקונסטיטוציה שלו אצל המערער הם שגרמו לפריצת הדיסק.

 

            לדעת ד"ר רון ארבל יש להכיר במצבו של המערער כנגרם מאופי עבודתו בעת שירותו הצבאי.

 

יא.        בחוות דעת משלימה מיום 29/3/04 מתייחס ד"ר רון ארבל לחוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 24/3/04, כך גם בחוות דעת נוספת מיום 13/2/05, וחוזר על עמדתו ומציין שקיים גורם סיכון להתפתחות כאבים בגב התחתון וכי המערער היה חשוף במשך שירותו לגורם סיכון זה, ולכן יש להכיר בשירותו הצבאי של המערער ככזה שגרם למצב גבו כיום.

 

יב.        בחוות דעתו מיום 22.4.02 כותב פרופ' ו. ביאליק שקיים פער בין תנאי השירות כפי שתוארו ע"י המערער לבין תיאור מפקדיו.

 

            לדעת פרופ' ביאליק, סובל המערער ממחלת הדיסקים הבין-חולייתיים מותניים אשר התפתחו אמנם בזמן שירותו הצבאי, אך לדעת פרופ' ו. ביאליק ללא קשר לשירות.

 

            פרופ' ביאליק סבור שמחלת דיסקים מסוג זה אינה נגרמת ואינה מתפתחת עקב עבודה או עיסוק אלא היא תוצאת מבנה הדיסקים והקונסטיטוציה שלהם.

 

            לדעת פרופ' ו. ביאליק אין קשר של גרימה או החמרה בין השירות בצה"ל לבין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער

 

            בחוות דעתו מיום 20.11.03, כתב פרופ' ביאליק שההידרדרות במצב הגב והפגיעה השורשית, כמתואר במסמך קבלת המערער לבית החולים הלל יפה, הינם תהליך טבעי אצל חלק מן הסובלים מבלט פריצת הדיסק והידרדרות כזו יכולה להופיע גם לאחר מנוחה, שיעול או התכופפות מקרית.

 

לדעת פרופ' ו. ביאליק, גם אם צודק ד"ר ארבל בכך שעבודה מאמצת נחשבת כגורם לפגיעה בדיסקים הבין-חוליתיים המותניים, הרי שמדובר בעבודה ממושכת במשך שנים רבות וברציפות, ולא במשך מספר שבועות וחודשים.

 

            כמו כן, לדעת פרופ' ביאליק, לפי אותה ספרות, ידוע שאצל צעירים רבים יכולים להופיע כאבי גב על רקע בלט דיסק, ללא היחשפות למאמץ כלשהו.

 

יג.         בחוות דעת נוספת מיום 13.5.04 הוסיף פרופ' ביאליק שאכן בתיקו הרפואי של המערער קיים רק רישום אחד בלבד בדבר כאבי גב, אך ד"ר ארבל התעלם מן העובדה שאדם יכול לסבול מכאבי גב גם כשאין על כך רישומים

 

            פרופ' ביאליק מסכים שעבודות מאומצות הינן גורם סיכון גבוה להתפתחות כאבי גב, אך זהו גורם סיכון שאינו יחיד ואינו בלעדי, והוא קיים בעיקר כשמדובר במאמצים המופעלים על הגב במשך שנים רבות, לפחות חמש שנים או יותר.

 

            לדעת פרופ' ביאליק אין בחוות דעתו של ד"ר ארבל כל הוכחה הקושרת את השירות בצה"ל לכאבי הגב התחתון של המערער.

 

יד.        בחוות דעת נוספת מיום 11.3.05 כותב פרופ' ביאליק שהגורם להיווצרות בקע הדיסק בעטיו נותח המערער אינו קשור לצה"ל או לחבלות נשוא התביעה.

 

            מציין פרופ' ביאליק שפריצת דיסק חריפה, כשלעצמה, אכן מלווה בכאבים חזקים, ואילו בקע פריצת דיסק אינו חייב להיות תמיד מלווה בכאב. בלט דיסק שאינו גורם ללחץ על מבנים עצביים, בדרך כלל אינו גורם לכאב.

 

טו.        בחוות דעת נוספת מיום 9.10.05 הסתמך פרופ' ביאליק על מכתבו של רס"ן אלמקיאס מיום 26.7.01 וכתב שהעבודה המאומצת היחידה במהלך שירותו של המערער היתה עבודת מלצרות פרטית באולם שמחות, דהיינו, עבודה פרטית לאחר שעות העבודה, דבר הסותר את טענותיו של המערער כאילו סבל מכאבים שהגבילו אותו.

 

טז.       תמצית טענת ב"כ המערער בסיכומו בפני הועדה היתה שקודם לגיוסו לא סבל המערער מבעיה כלשהיא בעמוד השדרה המותני, ותנאי שירותו הצבאי הם שגרמו לנכותו בגב בעטיה נותח בגבו ביום 11.7.00, זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל בפרופיל 24.

 

            טענת ב"כ המערער היא שהמערער נחשף ל"עבודות פרך" במעצר, נפילה מכסא בעת תורנות שמירה בש.ג., תורנויות, עבודות רס"ר מפרכות לאחר שחרורו מן המעצר, ותאונת דרכים מיום 5.2.00. די בכל אחד מגורמים אלה כדי לגרום לנכות בעמוד השדרה המותני, ולא כל שכן כל  הגורמים ביחד.

 

יז.        תמצית טענת ב"כ המשיב: אין בתיקו האישי של המערער דו"ח פציעה היכול להעיד על נכונות האירוע הראשון (סחיבת משאות כבדים, לרבות גזע עץ בזמן המעצר בספטמבר 99) והאירוע השני (נפילה מכסא שבור בסוף ספטמבר 99). העובדה שהמערער לא מילא דו"ח פציעה בסמוך להתרחשות כל אירוע בחתימת מפקדיו, ורישום עדים לאירוע הנטען, אומרת דרשני.

 

גירסת המערער אינה מגובה בתיעוד בזמן אמת במסמכי הצבא, ולכן נכונות גירסתו מוטלת בספק.

 

            תביעתו של המערער מלאה בגוזמאות ושימוש בנרטיבים מופרזים כגון " עבודת פרך".

 

            לדעת ב"כ המשיב פגימתו של המערער נובעת ממחלת דיסקים בין-חוליתיים מותניים כשהמערער מנסה, כך נטען, "להלביש" את פגימתו על תנאי שירותו הצבאי, ובפרט על 14 ימי המעצר בהם שהה. ב"כ המשיב ביקשה להתעלם מעדות חברו של המערער, אורן חקאק, שהיא בעיקרה עדות מפי  השמועה ופסולה כראייה לאמיתות תוכנה.

 

יח.        ב"כ המשיב ביקשה בסיכומיה בפני הועדה להעדיף את העדים שמטעם המשיב: מפקד הטייסת בה שירת המערער במועד הרלוונטי, וכן העד אברהם אלמקיאס, מפקד גף מערכות, ששפט את המערער בגין העבירה המשמעתית שביצע, ואשר גם נתן למערער היתר לעבודה פרטית במסגרת שירותו הצבאי והקלות בתנאי השירות, ואשר ציין כי המערער מעולם לא פנה אליו בטענה בדבר "עבודות פרך" שהוא ביצע או מבצע בתנאי המעצר, כשם שגם לא פנה אליו בענין הנפילה מן הכסא.

 

            לטענת ב"כ המשיב עדויותיהם של עדים אלה, לרבות עדותו של הרס"ר דן שלוש, מצביעות על כך שטענות המערער אינן נכונות.

 

יט.        לטענת ב"כ המשיב מחלת הדיסקים הבין-חוליתיים המותניים אינה יכולה להיגרם מחבלות כעולה מחוות הדעת של פרופ' ו. ביאליק. העובדה שהמערער סובל ממחלה ממושכת שוללת, כך נטען, את האפשרות שפגיעתו אירעה עקב העבודות המאומצות הנטענות על ידו באותם ימים ספורים.

 

            עבודות מאומצות משמשות גורם סיכון אם המאמץ מופעל על הגב במשך שנים רבות (חמש שנים ומעלה), ולכן אין קשר בין כאבי הגב מהם סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

 

            ב"כ המשיב גם מפנה לרישום בתיקו הרפואי של המערער על כך שהוא סבל מכאבי גב תחתון בהיותו בן 9, ולפי פרופ' ביאליק מדובר בתהליך טבעי אצל חלק מן הסובלים מבלט דיסק.

 

כ.         בפסק דינה סקרה הועדה בהרחבה את טענות שני הצדדים והאמור בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו, לרבות סיכומיהם, וכתבה לבסוף, בפיסקה 54 של פסק דינה:

 

"במקרה שבפנינו, ולאחר שעיינו בכל הראיות שהוגשו על ידי הצדדים, כולל חוות הדעת הרפואיות וסיכומי הצדדים החלטנו להעדיף את גירסת המשיב וחוות הדעת מטעמו, על גירסת המערער וחוות הדעת מטעמו, ואנו מאמצים את נימוקי ב"כ המשיב, ואת הסתייגויותיה מחוות הדעת מטעם המערער. הבאנו בהרחבה את נימוקי המומחים מטעם שני הצדדים בכדי שלא יהא צורך בחזרה על הנימוקים עת החלטנו לאמץ את גירסת המשיב".

 

            פיסקה 55:

 

"אנו סבורים שאין בתנאי שירותו של המערער כדי להוות גורם להתפרצות המחלה. קשה ביותר למצוא בתנאי שירותו של המערער תנאי דחק ולחץ קשים עד כדי שהיה בהם כדי לגרום או להשפיע על המצב ממנו הוא סובל, וגם מבחינה קונקרטית לא ראינו מקום לקבוע קשר סיבתי של גרימה או החמרה. אנו מאמצים, כאמור, את כל נימוקיה של ב"כ המשיב, כולל הפן העובדתי הרפואי וכן בנוגע לתשובתה לגבי הנזק הראייתי הנטען".

 

            לפיכך החליטה הועדה (בפיסקה 56 של פסק דינה) שלא עלה בידי המערער להרים את נטל הראיה המוטל עליו, ולכן נדחה הערר ואילו החלטת קצין התגמולים אושרה. המערער אף חייב לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪,

 

כא.       המערער מיאן להשלים עם פסק דינה של הועדה וערעורו מונח בפנינו.

 

 

 

 

 

            תמצית טענותיו של המערער:

 

1.         הועדה שנתנה את פסק הדין (בראשות כב' השופט ז. פלאח) לא היתה הועדה ששמעה את העדויות בתיק (בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן שפרשה), ואולם הועדה כלל לא פירטה את ההנמקות העומדות בבסיס החלטתה ומתוך פסק הדין כולו רק פיסקאות 54-55 בפסק הדין מוקדשות לטעמי דחיית הערעור.

 

אין כל פירוט מדוע החליטה הועדה להעדיף את טיעוני המשיב ולדחות את אלה של המערער.

 

2.         הועדה שגתה בקביעתה שאין קשר בין נכותו של המערער בעמוד השדרה המותני לבין תנאי שירותו.

            המערער התגייס בפרופיל 97 כשהוא בריא לחלוטין, ושוחרר בפרופיל 24 מחמת נכותו בעמוד השדרה המותני חודשים מספר לאחר שחרורו מן המעצר.

 

3.         הועדה לא נתנה דעתה על כך שבפרק זמן של מספר חודשים עבר המערער אירועים חריגים שבעטיים שוחרר בפרופיל 24, וביולי 2000 עבר ניתוח גב. הועדה התעלמה כליל מן ההלכות המשפטיות לענין שירות קצר.

 

4.         הועדה לא נתנה משקל לעדות המערער שהעיד מכלי ראשון על תנאי שירותו. כך גם החייל אורן חקאק ששירת עמו, ואילו המשיב זימן לעדות עדים (ה"ה פרץ, אלמקיאס ורס"ר שלוש) שאינם מפקדיו הישירים של המערער, ועדותם היא מפי השמועה.

 

5.         הועדה לא נתנה משקל לעובדה שהמשיב לא זימן לעדות את מפקדו הישיר של המערער ג'ק סקורי.

 

6.         המשיב גרם לנזק ראייתי – היעלמות תיקו האישי הצבאי של המערער שיכול היה לתמוך בגירסתו של המערער. כמו כן העלים המשיב מן הועדה את הנוהלים וההוראות בכתב באשר לעצורים והפעילות המוטלת עליהם בזמן מעצר צבאי.

 

7.         תיקו הרפואי הצה"לי של המערער מלמד שקודם כניסתו למעצר נבדק על ידי רופא, לפי הפקודות, ונמצא כשיר למעצר, אך זמן קצר לאחר סיום המעצר קיימים רישומים באשר לכאבי גב שנגרמו עקב עבודות רס"ר, ולאחר מכן נפילה מכסא 
ב-ש.ג. המתועדת גם היא ברישומים הרפואיים. זמן קצר לאחר מכן היה המערער מעורב בתאונת דרכים בבסיס, בה נפגע בגבו.

 

8.         הועדה טעתה בכך שלא נתנה משקל לעובדה שטרם השירות הצבאי לא סבל המערער מבעיות כלשהן בגב, ותיקו הרפואי קודם לשירות חף מרישומים רפואיים לענין זה.

 

9.         בעניינו של המערער חברו מספר אירועים שכל אחד מהם בפני עצמו יכול לגרום לנכות בגב:

 

            (א) "עבודות פרך" במעצר (ספטמבר 99, משעה 05:30 בבוקר עד שעה 21:00 לערך).

 

            (ב) נפילה מכסא בעת תורנות שמירה ב-ש.ג. (סוף ספטמבר 99).

 

            (ג) תורנויות ועבודות רס"ר מפרכות לאחר שחרורו מן המעצר תוך התעלמות מפטורים שניתנו לו, עד שחרורו מצה"ל בפרופיל 24.

 

(ד) תאונת דרכים ביום 5.2.00 בדרכו לעמדת שמירה בבסיס.

 

10.        לטענת ב"כ המערער היה על הועדה לאמץ את עמדתו של האורתופד ד"ר רון ארבל, ולהעדיפה על פני זו של פרופ' ו. ביאליק ולקבוע שמחלת הדיסק ממנה סובל המערער נובעת מן המאמצים הגופניים ותנאי שירותו של המערער.

 

11.        הועדה לא יישמה נכונה את הפסיקה לפיה יש להכיר במחלה קונסטיטוציונלית והקשר בינה לבין תנאי השירות, הן במקרה בו עסקינן באירוע חריג שגרם להתפרצות המחלה, והן במקרים בהם הייחודיות של השירות הצבאי גרמה לפגיעה בחייל המשרת.

 

עד כאן תמצית הטענות שבערעור.

 

כב.       תמצית טיעוני ב"כ המשיב התומכת בפסק דינה של הועדה:

 

1.         אין בתיקו האישי של המערער דו"ח פציעה שיכול להעיד על נכונות האירוע הראשון בספטמבר 99 (סחיבת משאות כבדים במעצר) והאירוע השני (נפילה מכיסא שבור בסוף ספטמבר 99).

 

העובדה שהמערער לא מילא דו"ח פציעה בסמוך לכל אירוע בחתימת מפקדיו ורישום עדים לארוע, בהצטרף לעובדה שמפקדיו הישירים אינם מכירים את האירועים הנטענים אומרת דרשני.

 

סימני שאלה רבים מרחפים על גירסתו של המערער במיוחד נוכח העובדה שנשפט בתקופת שירותו הצבאי בגין זיוף מסמך.

 

2.         טיעוניו של המערער מופרזים ביותר. פגיעתו נובעת ממחלת הדיסקים הבין-חוליתיים מותניים ממנה סובל המערער שמנסה "להלביש" את פגימתו על תקופת מעצרו.

 

3.         עדות מפקד הטייסת בה שירת המערער בזמנו מזימה את טענותיו המוגזמות של המערער ויוטעם כי במועד עדותו בפני הועדה היה המפקד משוחרר משירות צבאי מזה כארבע שנים ולכן עמדתו אובייקטיבית ונטולת פניות.

 

4.         עניינו של המערער זכור גם לעד אלמקיאס וזאת עקב בעיות כלכליות בביתו של המערער, שמעולם לא פנה לאלמקיאס בענין "עבודות פרך" שביצע בזמן מעצרו, ואף לא בגין נפילה מכסא.

 

5.         גם רס"ר הבסיס (דן שלוש) מזים את כל שנטען על ידי המערער לענין תנאי המעצר ו"עבודות הפרך" אותן מבצעים העצירים (לגירסת המערער).

 

6.         המערער עצמו אישר שבתקופת מעצרו לא פנה לאיש, גם לא למרפאת הבסיס, בטענה כזו או אחרת לגבי תנאי מעצרו. המערער אישר בעדותו שלא פנה למרפאה בתקופת מעצרו להתלונן על כאבי הגב, אך כן פנה למרפאת הבסיס באותה עת בגין כאבי אוזניים.

 

7.         גירסת המערער לגבי נפילתו מן הכסא בעמדת השמירה תמוהה ומשוללת כל יסוד ראייתי שהרי כל חייל סביר הנופל מכסא ונחבל בצורה כה קשה הגורמת לבלט דיסק בגבו, יפנה לרופא בטווח זמן מיידי לקבלת טיפול ויביא את סיפור המעשה בפני הרופא ובפני מפקדיו, אך המערער לא פנה לא לגורם פיקודי ולא לגורם רפואי, וגם לא מילא דו"ח פציעה כנדרש.

 

התיעוד הקרוב ביותר בזמן לענין הנפילה מן הכסא הוא מיום 17.10.99, משמע, כשלושה שבועות לאחר האירוע הגם שהמערער נהג לפקוד רופאים צבאיים כדי לקבל "פטורים" מעבודות.

 

8.         לענין תאונת הדרכים טוענת ב"כ המשיב שבהתאם לנסיבות התאונה הפגיעות היו קלות מאד, ובצילום עמוד שדרה גבי ומותני לא נמצאו ממצאים פתולוגיים.

 

9.         המצהיר מטעם המערער אורן חקאק, נתפס בגוזמאות והפרזות, הוא כלל לא ראה בעיניו את המערער בעבודות הרס"ר הנטענות גם לא בנפילה מן הכסא ואף לא בתאונת הדרכים, ולמעשה רק ניזון מפיו של המערער, ועדותו היא מפי השמועה ופסולה כראיה באשר לאמיתות תוכנה.

 

10.        המערער סובל ממחלת דיסקים בין-חולייתיים מותניים שאינה יכולה להיגרם ע"י חבלות. מחלה זו אינה נגרמת ואינה מתפתחת עקב עבודה או עיסוק, והיא תוצר של מבנה הדיסקים והקונסטיטוציה שלהם.

 

11.        המסקנה שמדובר במחלה ממושכת נתמכת גם בכך שבתיק הרפואי של המערער צויין שהוא סבל מכאבי גב תחתון עוד בהיותו כבן 9 שנים.

 

12.        העובדה שמדובר במחלה ממושכת שוללת את האפשרות כי פגימתו של המערער אירעה עקב העבודות המאומצות שהוא טוען להן באותם ימי מעצר ספורים. עבודות מאומצות מהוות גורם סיכון אם המאמצים מופעלים על הגב על פני תקופה של למעלה מחמש שנים.

 

13.        העדפת חוות דעתו של פרופ' ביאליק מטעם המשיב על ידי הועדה על פני זו של ד"ר רון ארבל מטעם המערער עולה בקנה אחד עם התיעוד הקיים בתיקו הרפואי של המערער והממצאים הרפואיים בבדיקת ה- C.T. שעבר המערער, ואשר לא עמד בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין פגימתו הגבית לבין שירותו הצבאי.

 

14.        המערער לוקה במחלה ניוונית –מולדת שגרמה לפגם התפתחותי שנמשך לאורך החיים, מתעורר מעת לעת בנסיבות מסויימות, ומביא את הליקוי לידי ביטוי. השירות הצבאי לא שינה את מצבו הפיסיולוגי של המערער, וגם לא שינה את טיבו של הליקוי והפגם שקינן בו.

 

            ב"כ המשיב מבחינה בין מחלה קונסטיטוציונלית שקיימת החל מרגע פריצתה לבין פגם מולד אשר קיים כל החיים, ומעת לעת הוא מגיע לידי ביטוי, וזאת אם כתוצאה מנסיבות חיצוניות המעוררות אותו, ובין אם בלעדיהן, וזאת כחלק מן המהלך הטבעי של הפגם.

 

15.        לענין המצאת תיק השל"ר טוענת ב"כ המשיב שהמערער שוחרר מן הצבא בשנת 2000, ופניותיה הראשונות של באת-כוחו להמצאת תיקו נעשו ב-2006 כשש שנים לאחר שחרורו של המערער.

 

באשר לאי-המצאת הנוהלים, נכון לתקופת מעצרו של המערער, נטען שהמערער מעולם לא פנה למשיב בבקשה לקבל את הנוהלים האלה (במובחן מפניותיו לקבלת צילום תיק השל"ר), והמתין עם דרישתו זו, בחוסר תום לב, רק לשלב הסיכומים.

 

16.        שלושת העדים מטעם המשיב היו עדים רלוונטיים ומדבריהם עולה שטענותיו של המערער אינן נכונות.

 

הנגד ג'קי סקורי, מפקדו הישיר של המערער, לא הובא כעד הואיל וכיום הוא אינו משרת בצה"ל והודיע שלא יתייצב לדיון על חשבון זמנו הפרטי, ומכל מקום, אם סבור המערער שעדותו של סקורי חיונית, הרי יכול היה לזמנו לעדות לפי הוראת בית המשפט.

 

17.        הטענה לפיה התרשל המשיב בתיעוד ושמירת תיקו הרפואי של המערער היא הרחבת חזית אסורה מצד המערער, שהמשיב מתנגד לה מכל וכל. אפילו הרופא מטעם המערער, ד"ר רון ארבל, לא טען שחסר לו מסמך כזה או אחר להשלמת חוות דעתו.

 

18.        קביעותיה של הועדה הן עובדתיות, ואין מקום לדון בהן מחדש. סעיף 34 של חוק הנכים מתיר ערעור על החלטת הועדה בנושאים משפטיים בלבד, אך המערער לא העלה נימוק משפטי כלשהו.

 

עד כאן תמצית טענות ב"כ המשיב.

 

כג.        בדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.1.10 חזרו באות כח הצדדים בתמצית על עמדותיהן.

 

נוכח העובדה שפסק דינה של הועדה איננו מנומק כנדרש (עיינו תקנה 192 של תקנות סדר הדין האזרחי, וכן רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (מיום 23.1.06, פורסם באתר "נבו"), העלינו אפשרות החזרתו של תיק זה לועדה לצורך מתן נימוקים.

 

הן ב"כ המערער והן ב"כ המשיב השאירו את ההחלטה בענין זה לשיקול דעתו של בית המשפט. ב"כ המערער ביקשה שתינתן לה אפשרות לטעון בעל פה בפני הועדה, ואילו ב"כ המשיב הבהירה שכוונתה להחזרת התיק לצורך מתן נימוקים בלבד.

 

לאחר שחזרנו ועיינו בטיעונים ובמסמכים הרלוונטיים, הן בתיק שבפנינו, והן בתיקה של הועדה, הגענו למסקנה לפיה אין מקום להחזרת התיק בפני הועדה, וכי יהא באפשרותנו להכריע את הדין בערעור זה על יסוד התשתית המונחת בפנינו.

 

בהחליטנו כך הצבנו לנגד עינינו, בין יתר הדברים, את העובדה שעסקינן בתביעה שהוגשה לקצין התגמולים ביום 21.6.01, ובערר שהוגש בפני הועדה ביום 16.6.02. עינוי הדין שעלול היה להיגרם מחמת החזרת התיק בפני הועדה גדול מנשוא.

 

כד.       האירועים נשוא הערעור התרחשו במהלך שירות החובה של המערער. על המשמעות של האבחנה בין שירות צבאי ארוך לשירות צבאי קצר, עמד בית המשפט העליון (כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, ב-ע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, בעמ' 211-212:

 

"כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר, כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה בית המשפט נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך -

"התנאים הכלליים של השירות הצבאי הפעיל בזמננו המלווה בדרך כלל במאמץ גופני ובמתח נפשי רב:ב ע"א  550/70 בע' .537 לא פעם די בהצטברותם ובלחצם של תנאים אלה כדי להפעיל או להקדים ולהפעיל מחלות קונסטיטוציונליות מסויימות, אשר בלעדיהן יתכן ולא היו מתגלות באותו זמן דוקא או בכלל" (ע"א 418/73 [2] הנ"ל, בעמ' 138)".

 

כה.       לענין מידת ההוכחה הנדרשת ציין כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, שם, בעמ' 215, כי אמת המידה שקבע כב' השופט (בדימוס) ג' בך ב-ר"ע 187/83 רדושיצקי נגד קצין התגמולים, פ"ד ל"ז (4) 361, בעמ' 366, מקובלת עליו, דהיינו:

           

            "מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי,כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה(ההדגשה במקור).

 

וכן עיינו רע"א 8077/96 קריספיל נגד קצין התגמולים, פ"ד נ"א (2) 817, בעמ' 821-822, שם נכתב, בין היתר:

 

"כאשר מדובר בשירות קצר ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני שבהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה".

           

כו.        על מנת להכריע את הדין בערעור עיינו בפרוטוקול העדויות שבפני הועדה. נזכיר שהעדויות נשמעו בפני הועדה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר' טובי-פרידמן, כך שמבחינה זו לא ניתן לומר שלועדה שנתנה את פסק הדין (בראשות כב' השופט ז' פלאח) היה יתרון על פנינו.

 

            כמו כן עיינו בחוות הדעת הרפואיות ובמוצגים שהוגשו לועדה לרבות תיקו הרפואי של המערער.

 

            ברגיל, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית מצומצמת, וזאת כשעסקינן בערעור על קביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות שלגביהם קיים כמובן יתרון ברור לערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה. ואולם, בענייננו ניתן פסק הדין על ידי הוועדה לאחר פרישתה של כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן, ואילו בפני כב' השופט ז. פלאח לא נשמעו ראיות.

 

לענין אפשרות התערבותה של ערכאת הערעור כשבפני בית-המשפט קמא לא הופיעו עדים, עיינוע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל, "אתר נבו", מיום 23.11.09, דברי כב' השופט י. דנציגר.

 

כז.        בחנו את חקירתו הנגדית של המערער בישיבת הוועדה מיום 6.2.06, אל מול תצהירו הראשון מיום 20.2.04, וכן תצהירו המשלים מיום 1.3.04, ובעיקרו של דברלא ניתן לומר שנסתר האמור בתצהירו של המערער בו הוא מתאר את תנאי שירותו, העבודות הקשות בתקופת המעצר, עבודות הרס"ר שביצע, קריסת הכיסא, ותאונת הדרכים מיום 5.2.00.

 

כח.       עיינו גם בעדות חברו של המערער, העד אורן חקאק בישיבת הוועדה מיום 6.2.06, אל מול תצהירו מיום 25.9.03. נכון הוא שהעד חקאק מאשר בעדותו שהוא אינו יכול לומר מה עשה המערער בכל אחד מ-14 ימי מעצרו מן הבוקר עד הלילה, והוא גם לא ראה את המערער סוחב את גזע העץ, לא ראה את קריסת הכיסא, ולא היה עד ראייה לתאונת הדרכים, אך אין בכך כדי לשלול את דברי העד חקאק בסעיף 3 של תצהירו:

 

"אני שירתתי בבסיס באותו גף, והייתי רואה אותו מבצע את עבודות הרס"ר וכן"ראיתי אותו עובד בתכיפות רבה באותה תקופה משום שכאמור הוא עבד בסמיכות לחדר האוכל ואף מועדון השק"ם בו נהגתי לקנות... אני זוכר שבאותה תקופה הוא עבד משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה..."

 

כט.       באשר לעדים מטעם המשיב: העד אבי פרץ, מפקד טייסת המינהלה (עדותו מיום  19.6.06, עמ' 19-23 לפרוט') ציין בעמ' 19 לפרוט': "אני לא זוכר את המערער, לא הייתי מפקדו האישי". לדבריו (עמ' 20 לפרוט'), הוא היה ממונה על כ-300 חיילים, והאמור באישור שלו מיום 9.8.01 התבסס על בירורים שערך עם מפקדיו של המערער ותיקו האישי של המערער וכפי שאומר העד מר פרץ בעמ' 22 לפרוט':"אני לא יכול לדעת לגבי כל חייל וחייל באופן פרטני ואת המידע אני שואב מקצינים שלי ומפקדים בדרג ביניים".

 

ל.         העד מר אברהם אלמקיאס (ששפט את המערער בגין עבירת המשמעת שבעטיה ריצה 14 ימי מעצר), שכתב את האישור מיום 26.7.01, מסר בעדותו מיום 19.6.06 (עמ' 24 לפרוט') שהוא אינו מפקדו הישיר של המערער. העד מר אלמקיאס שימש באותה תקופה כמפקד גף מערכות והמפגש האישי הישיר הראשון שלו עם המערער היה כששפט אותו בדיון המשמעתי. לאחר מכן גם ערך ביקור בית אצל הוריו של המערער והתרשם ממצוקתו הכלכלית. מר אלמקיאס ציין שעקב זאת קיבל המערער אישור לעבודה פרטית ועבד באולם שמחות. כך הבין ממפקדו האישי של המערער (נגד ג'ק סקורי), ואולם, המערער העיד שלמרות שקיבל אישור לעבודה פרטית, הוא לא ביצע עבודה זו הואיל והעבודה מתחילה בשעה 17.00, בעוד שעבודתו בבסיס הסתיימה אחרי השעה 17.00 והוא היה מגיע הביתה לאחר כשעתיים נסיעה. גירסתו זו של המערער לא נסתרה ולא הופרכה.

 

            מר אלמקיאס מסר בעדותו שהוא לא הסתכל בתיקו האישי של המערער כשערך את האישור שלו מיום 26.7.01 וכדבריו: "לא מצאתי לנכון להסתכל" (עמ' 26 לפרוט'). מר אלמקיאס ציין בעדותו שיש לו כ-40 חיילים, הוא לא זכר האם התלונן המערער על כאבי גב בתקופת המעצר ומיד לאחריו, וכדבריו: "אני כבר 4 שנים לא משרת בבסיס הזה. אני משרת בקריה. מפקדו הישיר של המערער פרש. הוא אינו בשירות. אין לי קשר עם רס"ר הבסיס..." (עמ' 27 לפרוט').

 

            משנשאל העד אלמקיאס האם ידע על טענות המערער כי הנפילה מן הכיסא ועבודות הרס"ר גרמו לו לכאבי גב, השיב העד שאיננו זוכר (עמ' 28 לפרוט').

 

            בהמשך אישר העד שהוא חתום על דו"ח הפציעה בדבר תאונת הדרכים שאירעה למערער בפברואר 2000 (עמ' 28 לפרוט').

 

לא.       בישיבת הוועדה מיום 4.12.06 (עמ' 34-37 לפרוט'), העיד רס"ר הבסיס רב נגד בכיר דן שלוש בחקירה ראשית ואמר בעמ' 34 לפרוט':

 

"אני לא מכיר את המערער באופן אישי. אני לא מזהה אותו. ראיתי את התיק בו הוא מעלה טענות כלפי המעצר שאני הייתי ממונה על המעצר וגם על המערער, יכול להיות שראיתי את המערער בעבר. אני לא זוכר. כל מה שאני יודע להגיד זה מתוך המסמכים שראיתי לפני הדיון בתיק הנמצא אצל עו"ד..."

 

            העד מר שלוש תיאר את תנאי השהיה במעצר וסוגי העבודות שמבצעים העצירים, כשביחס לעבודות שביצע המערער טען העד שהמערער עסק בעיקר בטיאטוא וניקיון הבסיס, ריקון פחים, ושטיפת מקומות ציבוריים, ואזי נשאל העד על ידי חבר הוועדה"ש.  אמרת קודם שאתה לא זוכר את המערער, איך אתה זוכר איזה עבודות הוא עשה?והעד השיב: "אני יודע מה עושים עצירים(עמ' 30 לפרוט').

 

            העד שלל את הטענה שלפיה חוייבו העצירים לבצע עבודות קשות במיוחד, אם כי אישר שהוטלו על העצירים גם עבודות סחיבה של שולחנות וכיסאות (עמ' 35 לפרוט').

 

            בישיבת הוועדה מיום 26.2.07 נחקר העד מר שלוש בחקירה נגדית ואישר, בין היתר, שהוא לא עיין בתיקו האישי של המערער, ואף לא ביקש לעיין בו טרם מסירת עדותו (עמ' 42 לפרוט'). העד ציין שהוא לא עקב אישית אחר המערער בהיותו במעצר אלא עקב באופן כללי אחר כלל העצירים שהיו באותו זמן (עמ' 46 לפרוט').

 

            כשנשאל מר שלוש מדוע לא ביקש לעיין בתיקו האישי של המערער, ענה"כי הוא לא חייל ישירות ששייך אלי. בבסיס ישנם כמה מאות ואלפי חיילים שאין לי נגישות אליהם. אני יכול לעיין בתיקים האישיים של החיילים ששייכים לי בלבד(עמ' 42 לפרוט').

 

            העד אישר שכאשר יש צורך בעבודות סחיבת שולחנות, כיסאות וניקיון לקראת אירועים בבסיס, מבצעים זאת עובדי הרס"ר, העצירים בבסיס, והתורנים שמוקצים מן הטייסת (עמ' 46 לפרוט').

 

לב.       מכאן, שלא עלה בידי שלושת העדים מטעם המשיב להפריך את גירסת המערער בכל הנוגע לביצוע העבודות הקשות בתקופת מעצרו שכללו הרמת חפצים כבדים, וכן בכל הנוגע לאירוע קריסת הכיסא, ועבודות הרס"ר בכלל.

 

אין לשלול שהמערער ניסה ככל הנראה להעצים את הקושי שהיה מוטל עליו בביצוע העבודות בתקופת מעצרו, עבודות אותן הגדיר כ"עבודות פרך", אך בעיקרו של דבר גירסתו של המערער לא הופרכה בחקירה הנגדית ונתמכה בעדות חברו העד אורן חקאק, שאישר בין היתר, שראה את המערער מבצע עבודות רס"ר בתקופת מעצרו.

 

לג.        באשר לשלושת העדים מטעם המשיב:

למפקד הטייסת לא יכול להיות מידע פרטני לגבי כל חייל.

 

            העד אלמקיאס ציין שהוא כלל לא הסתכל, ולא מצא לנכון להסתכל בתיקו האישי של המערער כשערך את האישור לגביו, הוא לא זכר האם התלונן המערער על כאבי גב בתקופת המעצר ומיד לאחריה, ובמועד מתן עדותו כבר חלפו 4 שנים מאז ששירת בבסיס נשוא הדיון.

 

            רס"ר הבסיס העיד שהוא אינו מכיר את המערער באופן אישי ואינו מזהה אותו, וכדבריו: "יכול להיות שראיתי את המערער בעבר. אני לא זוכר..."

 

לא ניתן לומר ששלושת עדי המשיב הפריכו את גירסת המערער.

 

לד.       עולה מן הראיות שמפקדו הישיר של המערער היה נגד ג'ק סקורי. בהחלטתה מיום 19.6.06 (עמ' 31 לפרוט'), התירה הוועדה לב"כ המשיב להזמין את מר ג'ק סקורי לחקירה ראשית, בין אם על ידי המצאת תצהיר, ואם על ידי הזמנתו לעדות בבית-המשפט.

 

            בישיבה מיום  4.12.06 (שבה העיד העד מר שלוש)לא הופיע מר סקורי למתן עדות והוועדה איפשרה לב"כ המשיב פעם נוספת להגיש תצהיר עדות ראשית של העד ג'ק סקורי (עמ' 40 לפרוט'), ואולם מר סקורי לא הופיע ולא העיד בפני הוועדה.

 

            בעיקרי הטיעון שבפנינו נטען מטעם המשיב שמר סקורי איננו משרת כחייל מזה שנים והודיע שלא יתייצב לדיון על חשבון זמנו הפרטי (סעיף 59 לעיקרי הטיעון).

 

בכל הכבוד, סבורים אנו שטענה זו לאו טענה היא. מן הראיות עולה שמר סקורי היה מפקדו הישיר של המערער. הדעת נותנת שהמידע המירבי אודות תנאי שירותו של המערער מצוי או אמור להיות מצוי ברשותו, ומכאן שהיה על המשיב להתאמץ להבאת עדותו של מר סקורי בפני הוועדה, ואף להיזקק במידת הצורך לצו הבאה, וזאת במיוחד  כשמעדויותיהם של שלושת העדים שהעידו מטעם המשיב עולה שעקב הריחוק ההירארכי ביניהם לבין המערער הם לא הכירוהו במידה מספקת או שלא זכרו אותו, ואף לא עיינו בתיקו האישי (העד אלמקיאס והעד שלוש).

 

לה.       כאמור, אנו ערים לכך שהמערער ניסה ככל הנראה להעצים את הקושי שבתנאי שירותו, אך בעיקרו של דבר גירסתו לפיה היה עליו לבצע עבודות הכרוכות במאמצים פיזיים, לרבות הרמת חפצים כבדים, הן בתקופת מעצרו והן בעבודות רס"ר בכלל, כמו גם אירוע קריסת הכיסא, לא נסתרה ולא הופרכה.

 

            עובדת אירוע תאונת הדרכים מיום 5.2.00 בג'יפ צבאי, כשהמערער היה בדרכו לעמדת השמירה, לא היתה שנויה במחלוקת.

 

לו.        מעיון במסמכים הרפואיים עולה שבמרפאת הבסיס נרשם ביום 17.10.99 (דהיינו, בסמוך לאחר תקופת המעצר וקריסת הכסא): "3 שבועות אחר שנפל מכיסא ולאחר מכן הרים משא כבד".

 

            ביום 27.10.99"נבדק אתמול על ידי אורטופד בשל LBP והופנה ל-CT עמ"ש מותני בחשד לבלט דיסק... פטור מהרמת משאות מעל 7 ק"ג למשך שלושה שבועות...".

 

            וביום 9.11.09"פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג, פטור מטאטוא וגרוף, כל זה ל-3 שבועות".

 

            ביום 6.12.99 צויין בתיק הרפואי המשך פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג למשך חודש, עבודות טאטוא וגרוף, וביום 24.1.00 צויין שב-CTהיו בלטי דיסק וניתן פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג למשך 3 חודשים.

 

לז.        ביום 6.2.00 נרשם בתיק הרפואי שיום קודם לכן נסע המערער בג'יפ בבסיס שנתקע בשיחים. המערער טופל בחדר המיון של ביה"ח איכילוב, כעולה מנספח ט"ו של מוצגי המערער, והתלונן שם על כאבי צוואר עם הקרנה לגב עליון ובגב התחתון.

 

            בנוסף, אושר אירוע תאונת הדרכים מיום 5.2.00 בדו"ח הפציעה, מוצג ט"ז של מוצגי המערער.

 

לח.       במסמך של רופא אורתופד (ד"ר גוטפריד) מיום 5.3.00 צויין שהמערער מתלונן על כאבי גב תחתון וכי לדבריו החל הדבר לאחר נפילה מכיסא לפני כ-3 חודשים ועבודות רס"ר שלאחר מכן. בבדיקת CT אובחנה פריצה דיסקלית שמאלית בגובה L5-S1 והומלץ על אשפוז בבית החלמה צבאי בהקדם האפשרי לשם טיפול אינטנסיבי, פיזיותרפי+תרופתי.

 

            כל הרישומים הנ"ל שבתיקו הרפואי הצבאי של המערער הינם רישומים בדבר תלונות, בדיקות, ממצאים רפואיים, וטיפולים במערער, המשקפים את אשר נעשה ב"זמן אמת",  וכל זאת מן התקופה הסמוכה מאוד שלאחר סיום מעצרו של המערער ועד לשלב שבו הוא עמד בפני וועדה רפואית (מעצרו של המערער היה בספטמבר 1999, כשבחודש זה גם התרחש אירוע קריסת הכיסא, והרישום הראשון הינו מיום 17.10.99).

 

לט.       ועדה רפואית צבאית מיום 4.4.00 הורידה את הפרופיל הרפואי של המערער מ-97 ל-45 בגין פריצת דיסק L5-S1.

לפי האמור בתצהירו של המערער מיום 20.2.01 (סעיף 2), הוא שוחרר מצה"ל במאי 2000 בפרופיל 24.

 

מ.         אנו סבורים שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח את גירסתו באשר לעבודות קשות במהלך תקופת מעצרו, בספטמבר 1999, שהיו כרוכות גם בהרמת חפצים כבדים, ולרבות ביצוע עבודות רס"ר בכלל, אירוע חבלתי בסוף ספטמבר 1999 כשהכסא עליו התיישב קרס, ותאונת דרכים בג'יפ צבאי בבסיס ביום 5.2.00 שבה נחבל בגבו. אירועים אלה מתיישבים עם הרישומים הרפואיים בתיקו הרפואי הצבאי של המערער בגין תלונות על כאבי גב, טיפולים וממצאים רפואיים בעמוד השדרה.

 

מא.       בעוד שהאורתופד מטעמו של המערער, ד"ר רון ארבל, סבור שנותרה למערער נכות כתוצאה מאופי עבודתו בעת שירותו הצבאי, כותב פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב בחוות דעתו מיום 22.4.02, שקיים פער בין תנאי השירות כפי שתוארו על ידי המערער לבין תנאי השירות כפי  שתוארו על ידי מפקדיו, ולדעתו מחלת הדיסקים הבין-חוליתיים מותניים התפתחה אצל המערער ללא קשר לשירותו הצבאי.

 

            בחוות דעת נוספת מיום 20.11.03 כותב פרופ' ו. ביאליק שמחלה מעין זו עלולה להתפתח בעבודה ממושכת ורצופה של שנים רבות, אך לא לאחר מספר שבועות וחודשים. עוד כותב פרופ' ביאליק שקיים לפחות רישום אחד לפיו סבל המערער מכאבי גב תחתון טרם השירות בצה"ל ולכן אין כל ראיה חדשה הקושרת את שירותו לכאבי הגב התחתון מהם הוא סובל.

 

            בחוות דעת נוספת מיום 13.5.04 מציין פרופ' ביאליק שבכרטיס הרפואי של המערער מתועד רישום מגיל 9 המעיד על נזק המופיע לראשונה בעמוד השדרה של המערער. על עמדתו חזר פרופ' ביאליק גם בחוות דעתו מיום 21.3.05, וכן בחוות דעתו מיום 9.10.05.

 

מב.       האורתופד מטעם המערער, ד"ר רון ארבל, מציין בחוות דעתו מיום 29.3.04, שהרישום בדבר  כאבי גב בתקופה בה היה המערער בן 9 הוא רישום אחד שאינו מתייחס לכאבי גב תחתון דווקא, אלא ל"כאבי גב", וזאת לאחר אירועים חוזרים של טיפול באנטיביוטיקה עקב שיעול וכאבי חזה, וסביר להניח שאלה כאבים בחזה האחורי ללא כל קשר לכאבים מהם סובל המערער כיום .

 

            בחוות דעת נוספת מיום 13.2.05, מסביר ד"ר רון ארבל שבדיקת ה-CT הראתה שקיימת אצל המערער פריצת דיסק ואין כל רישומים על כך שהמערער סבל מכאבי גב או מבקע דיסק טרם שירותו הצבאי, והמחלה החלה אצל המערער לאחר שעבד בעבודות בעלות סיכון גבוה להתפתחות כאבי גב תחתון, שינויים ניווניים, ופריצת דיסק בגב התחתון.

 

            מסכם ד"ר ארבל שהמערער התגייס לצבא כשהוא בריא מבחינת הגב והיה חשוף למאמצי עבודה שהינם בעלי סיכון גבוה להתפתחות כאבים ומחלה דיסקלית בגב התחתון, ויש להכיר בכך שמצבו נגרם עקב שירותו הצבאי.

 

מג.        נוסיף שבתצהירו המשלים מיום 1.3.04 כותב המערער שטרם שירותו הצבאי, הוא לא סבל מכאבים או מגבלות בגבו התחתון, והתרשומת הקיימת בכרטיס הרפואי שלו בעניין "כאבי גב" היא משנת 1987, בהיותו בן 9. צילום הכרטיס מצורף לתצהיר, וממנו עולה שמדובר ב"כאבי גב", וכלל לא צויין שם שמדובר בכאבי גב תחתון.

 

מד.       אנו סבורים שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בכל הנוגע לתנאי שירותו הצבאי, וגירסתו לא נסתרה. כמו כן עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי הרפואי-משפטי.

 

            נעלה מכל ספק שרישום בודד בדבר "כאבי גב", כשהיה המערער כבן 9, מבלי שהיה לתרשומת זו כל המשך באשר לטיפולים, מגבלות או עדות לכאבי גבאין בה כדי להצביע על קיומו של ליקוי בגב טרם השירות הצבאי, שהחל כעשר שנים לאחר מכן!

 

מה.       ערים אנו היטב להלכה שלפיה העדפה של חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, היא בגדר קביעה עובדתית הנעשית על ידי הועדה ובכגון דא אין זה מקובל שערכאת הערעור מתערבת בדרך כלל, והפסיקה בענין זה ידועה.

 

            דא עקא: בענייננו ביסס המומחה האורתופד מטעם המשיב (פרופ' ו. ביאליק) את חוות דעתו, בין היתר, על כך שתנאי השירות עליהם מלין המערער, שונים הם מתנאי השירות כפי שתוארו על ידי מפקדיו של המערער. ואולם, וכפי שהצבענו במפורט לעיל, גירסתו של המערער באשר לתנאי השירות שלו, בעיקרו של דבר, לא נסתרה ולא הופרכה, ולכן, נשמט הבסיס העובדתי שעליו הסתמך המומחה האורתופד מטעם המשיב.

 

            בנוסף, המומחה האורתופד מטעם המשיב סבר שראיה לכך שמחלת הדיסקים הבין חולייתיים בעמוד השדרה של המערער החלה עוד טרם שירותו הצבאי, מוכחת, בין היתר, על ידי הרישום של "כאבי גב" בהיות המערער כבן 9. ואולם, נימוק זה איננו מתקבל על דעתנו במיוחד בשים לב לכך שמדובר ברישום בודד שלא היה לו כל המשך מאז היות המערער כבן 9 ועד לשירותו הצבאי, משמע, תקופה של כ-10 שנים.

 

            בשים לב לאמור לעיל, סבורים אנו שבנסיבות אלה יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בכל הנוגע להעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, וכך אכן החלטנו.

 

מו.        לא למותר להזכיר שעסקינן בשירות חובה, דהיינו "שירות קצר", וכפי שנקבע ב-ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 בעמ' 214:

 

"כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח  והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה...".

 

            לענין מידת ההוכחה, אימץ כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, שם, בעמ' 215, את עמדתו של כב' השופט (בדימוס) ג. בך מתוך ר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין תגמולים, פ"ד לז(4) 361, בעמ' 366, דהיינו:

"ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואיכי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה(ההדגשה במקור).

 

מז.       בענייננו, התלונות, הבדיקות, הטיפולים, והממצאים בכל הנוגע לעמוד השדרה של המערער מופיעים בסמוך לאירועים נשוא הדיון, אירועים שעלה בידי המערער להוכיחם. מתקבל מאוד על הדעת שתנאי שירותו של המערער הם אלה שהביאו לפגימות בעמוד השדרה המותני של המערער.

 

מח.       על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינה של הועדה מיום 11.5.08 (לרבות ההוצאות שהמערער חוייב בהן), וקובעים שקיים קשר סיבתי של גרימה בין מחלת הדיסקים הבין-חוליתיים מותניים ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

 

            אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד (בגין שתי הערכאות ביחד) בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, ובצירוף שכרו של המומחה האורתופד מטעם המערער (ד"ר רון ארבל) בגין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק זה, וזאת לפי קבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום למומחה (לפי הקבלות) ועד לפירעון בפועל.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום

ניתן היום,  ו' בניסן תש"ע, 21 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.

 

5129371

54678313

 

 

 

 

 

י' גריל, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

 

ע' גרשון, שופט

 

י' וילנר, שופטת

 

 

 

יגאל גריל 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+