דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

בן זאב נגד אגיש

עב' (תל-אביב-יפו) 302349/98
בן זאב מרדכי
נ ג ד
אגיש הובלה בינלאומית בע"מ

 
                                    בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו
                                                       [19.10.2003]
 
כב' השופטת אהובה עציון
מר יפרח - נ.צ. 
מר שוורצברד - נ.צ. 
 
בשם התובע - עו"ד גינזבורג ענת
בשם הנתבעת - עו"ד יורם וסרצוג 
 
                                                            פסק דין

 1.    התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תשלום בגין הודעה מוקדמת (75 יום), פדיון חופשה     (15 יום) , דמי הבראה בגין כל תקופת העבודה, גמול שעות נוספות בתוספת פיצויי הלנת שכר בגין השעות הנוספות, תשלום בגין משכורת 13 ופיצויים בגין פגיעה במוניטין והתנהגות חסרת תום לב בסך העומד על 100,000 ₪. 
התובע חב לנתבעת סך של 25,000 ₪ על חשבון הלוואה מיום 09/04/97 וסכום זה יש לקזז מסכום התביעה. 

2.    גרסת התובע בקליפת האגוז: 
א.    התובע הינו סוכן מכס מסווג במקצועו, מחזיק ברשיון סוכן מכס על פי חוק סוכני המכס התשכ"ה-1964. 
ב.    ב- 01/06/1994 התחיל לעבוד בחברת אגיש בע"מ (היא הנתבעת). החברה עוסקת בתחום עמילות המכס, הובלה בינלאומית ומתן שירותים בתחומים אלה.
התובע עבד בתפקיד סוכן מכס, מסווג סחורות, ומשחרר סחורות מהמכס.
ג.     לתובע נמסר הסכם שכותרתו "חוזה למתן שירותים", על מנת שיחתום עליו אך התובע סירב לחתום על הסכם זה עקב חילוקי דעות באשר למספר סעיפים. 
ד.    הנתבעת עמדה על כך שהתובע יעבוד רק עבורה ובכל תקופת עבודתו עבורה שימש כעובד הנתבעת לכל דבר ועניין ולא עבד עבור גוף אחר.  
ה.    בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד: 
התובע עבד במשרדי הנתבעת ברח' נוח מוזס 13 בת"א, שם הוקצה חדר לשימושו הבלעדי.
התובע עשה שימוש בציוד המשרדי אשר הועמד לרשותו ע"י הנתבעת לרבות שולחן, כסא, ארונות, מכונות חישוב, ספרות מקצועית לרבות ספרי המכס, שירותי מזכירות, ציוד תקשורת לרבות פקסמיליה וטלפון. 
הנתבעת שילמה בגין התובע את אגרת רישוי סוכן המכס מדי שנה בשנה והנפיקה כרטיסי ביקור שלו הנושאים את שמה. 
הנתבעת שיריינה לתובע מקום חנייה מיוחד לחניית רכבו בחנייה תת קרקעית של הבניין ככל עובדיה הבכירים ושילמה את עלות החנייה של רכבו בנמל התעופה בן גוריון כנגד הצגת קבלות.
התובע הוצג בפני אחרים כעובד בכיר בנתבעת, קיבל בונוס כספי בתום השנה הראשונה לעבודתו, אכל כיתר העובדים האחרים בנתבעת בחדר אוכל על חשבון הנתבעת, לבש לעבודה מדי הנתבעת, השתתף בפעילויות של עובדי הנתבעת, קיבל הלוואה מהנתבעת, אושרה לו חופשה על ידי הנתבעת. 
התובע עבד באופן בלעדי עבור הנתבעת והיה כפוף להוראות הממונים עליו, מר אהוד קורנפלד וכן מר אברהם חינאווי, אשר היה בודק את הסיווגים שעשה. 
התובע ביצע את עבודתו באופן אישי. 
תפקידו של התובע היה בעל חשיבות מרכזית בעסקיה של הנתבעת והיווה חלק אינטגרלי מהעסק שהיא ניהלה.
ו.     התובע עבד בנתבעת 6 ימים בשבוע (למעט כל יום שישי שלישי) מעל ומעבר לשעות עבודתו הרגילות שכן היה עליו לסיים מדי יום ביומו את התיקים שהונחו על שולחנו ונאסר עליו לצאת את העבודה טרם סיומה. 
התובע היה מתחיל את עבודתו בשעה 09:00 ולא היה יוצא את העבודה לפני 19:00 ולפעמים אף מעבר לכך. 
בימי שישי עבד במשך 4 שעות. 
חרף זאת לא שולם לו גמול שעות נוספות למרות שדרש תשלום בגין השעות הנוספות. 
לא שולמו לתובע תנאים סוציאליים: דמי הבראה, חופשה ונסיעות. 
ז.     לתובע שולם מדי חודש בחודשו שכר השווה בשקלים סך 3,500$ כנגד חשבונית מס. 
ח.    ביום 21/04/98 לאחר תקופה ארוכה של יחסי אנוש רעועים בינו לבין מנכ"ל הנתבעת, קורנפלד, פוטר התובע לאלתר מעבודתו, בבושת פנים תוך ביזויו והשפלתו לעיני כל וללא הודעה מוקדמת. 
ט.    התובע צירף לתצהירו מסמכים ממסמכים שונים וכן הביא תצהיר של מר זאב שמח ששימש בנתבעת כפקיד ייבוא-פירוק תיקים ושהה במחיצתו של התובע באותה מחלקה, מחלקת ייבוא. 
י.     כן צורף תצהיר של מר יורם שחר יועץ-מס שייצג את התובע בפני רשויות המס מאז שנת 1987, ותצהירה של גב' רעיה בן זאב, אשת התובע. 

3.    גרסת הנתבעת:
א.    הנתבעת טוענת כי בין הצדדים לא חלים יחסי עובד מעביד והתובע עבד עם הנתבעת כקבלן עצמאי בתנאים שסוכמו בין הצדדים בחוזה למתן שירותים על בסיס קבלני. 
ב.    התובע אכן לא חתם על ההסכם עם הנתבעת אך לא מהטעמים שציין אלא בהיסח הדעת והצדדים נהגו על פי האמור בהסכם ככתבו וכלשונו לכל אורך התקופה בה היו קשרים עסקיים ביניהם.
ג.     התובע לא קיבל מדים ולא לבש מדים של הנתבעת, הוא היה המחליט בעניין הסיווג מבלי שיכול היה לקבל הוראות מהנתבעת בעניין זה. התובע פתח חשבון על שמו במ.ע.מ. היה עוסק מורשה על פי חוק, משלם מקדמות למס הכנסה כעצמאי והיה בעל חשבון עצמאי במ.ל.ל. 
התובע אף לא קיבל טופס 106 מהנתבעת כפי שקיבל כל עובד בתום שנת עבודה. 
עובדי הנתבעת מחתימים כרטיס עובד עם בואם לעבודה ועם צאתם ממנה, כרטיס זה משמש גם בסיס לזיכוי העובד בשעות נוספות. 
התובע, כמי שלא נמנה על עובדי הנתבעת, לא החתים כרטיס כזה באשר הסיכום עמו היה סיכום גלובאלי על ביצוע עבודה בגינה היה מוציא חשבונית מס. 
אומנם הנתבעת באמצעות מר אברהם חמאווי היתה בודקת את הסיווגים שנעשו על ידי התובע אך מבלי שניתנו לו הוראות כיצד ואיך לסווג.הבדיקה באה אך ורק למנוע טעויות בולטות ומהותיות אשר עלולות להיות במהלך עבודה שוטף . 
התובע היה מגיע לעבודה כל יום בין השעות 09:00, 09:30 בבוקר אך מעולם לא היה נשאר אחרי השעה 17:00.
הוא היה נעדר מהעבודה מבלי שנתן לכך דיווח ומבלי שהיה צריך לקבל רשות.
התובע מעולם לא העלה דרישה לתנאים סוציאליים וכל זכות אחרת הנובעת מיחסי עובד מעביד. 
בין הצדדים לא היו יחסים עכורים אלא לתובע היו יחסים גרועים עם חלק מעובדי הנתבעת כתוצאה מהתנהגותו הבוטה שהגיעה עד כדי תקיפה פיזית.
ד.    הנתבעת לא היתה היוזמת לסיום מערכת היחסים בין הצדדים, אלא נוכח התעמרותו של התובע בעובד הנתבעת נאמר לו ללכת הביתה ולהירגע. 
התובע אכן הלך הביתה אך סירב לחזור לעבודה ובכך הפר את ההסכם בהפסיקו לבצע את חלקו בהסכם תוך גרימת נזק רב לנתבעת. 
מעולם לא פוטר התובע בכל צורה שהיא ע"י הנתבעת והוא היה זה שבחר להפסיק את ההסכם ביניהם. 
ה.    התובע מעולם לא דרש פדיון חופשה, דמי הבראה, משכורת 13  ומעולם לא עבד שעות נוספות, ואין הוא זכאי לתשלום בגין רכיבים אלה.

4.    להלן פירוט העובדות שאינן שנויות במחלוקת : 
א.    עם סיום הקשר נותר התובע חייב לנתבעת סך של 23,340 ₪ - יתרת הלוואה שלא נפרעה ויש לקזזה מכל חיוב שיחייב בית הדין את הנתבעת אם יחוייב.
ב.    התובע הוא סוכן מכס המחזיק ברשיון כחוק.
ג.     כנגד כל תשלום ששילמה הנתבעת לתובע הנפיק התובע לנתבעת חשבונית מס (התובע טוען כי נדרש לעשות כן ע"י הנתבעת). 
ד.    תקופת הקשר החלה ביום 01/06/94 והסתיימה ביום 21/04/98. 
ה.    לתובע היה תיק כעצמאי במס הכנסה וכן היה רשום כעוסק בשלטונות מ.ע.מ. בכל התקופה הרלבנטית לתביעתו. 

5.    ההכרעה: 
א.    פלוגתא ראשונה שיש להכריע בה היא: האם, כטענת הנתבעת, יש להעביר את הסכסוך לדיון בפני בורר כגרסת הנתבעת, לאור ההסכם בין הצדדים מיום 01/06/94, אשר חרף העובדה שהתובע לא חתם עליו הוא היווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים ובכתב התביעה נתבעים רכיבים על בסיס ההסכם אשר בוצע בפועל והצדדים נהגו על פיו ? 
טוענת הנתבעת כי יש לראות ההסכם כמחייב את הצדדים ולקיים את האמור בסעיף 12 בו נאמר כדלקמן: 
"כל חילוקי דעות שיתגלו בין הצדדים יועברו להכרעת בורר דן יחיד אשר יתמנה במשותף על ידי הצדדים".
ב.    פלוגתא שנייה שיש לברר ולהכריע בה היא השאלה: אם התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה הרלבנטית בין התובע לבין הנתבעת ? 
ג.     אם התשובה לפלוגתא א' שלילית והתשובה לפלוגתא ב' חיובית, נתייחס לרכיבי התביעה הכספית.
ד.    הסכם העבודה שסומן כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "הסכם העבודה") לא נחתם ע"י התובע בשום מועד. 
אנו מקבלים כנכונה ואמינה את גרסתו של התובע לפיה סירב לחתום על הסכם העבודה בשל חילוקי דעות בקשר לסעיפים שונים שנכללו בו ודוחים את גרסת הנתבעת לפיה היעדר חתימתו של התובע נובע מ"היסח הדעת" (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה). 
התובע לא נחקר בעניין זה בחקירה הנגדית ודווקא בחקירה חוזרת הרחיב ופירט את הסיבה להימנעותו מלחתום על הסכם העבודה (ראה עמ' 10 שורה 1 ואילך בפרוטוקול הדיון מיום 13/02/01). 
משלא נחתם הסכם העבודה בנסיבות שצויינו ע"י התובע ומקובלות עלינו-ממילא לא ניתן לראות באמור בו (בסעיף 12 על סעיפיו הקטנים) משום הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות ( ראה בבג"צ 9170/01 יהודה וייס נ' בית הדין הרבני האיזורי י-ם, דינים עליון ס' 744).
בבג"צ 3269/95 כץ נ' בית הדין האוזי בירושלים ואח' פ"ד ו' 591: "מן המפורסמות הוא שבוררות לפי חוק הבוררות מותנית בהסכמת הצדדים לבוררות. 
ברור שאין בורר מוסמך לדון לפי חוק הבוררות בעניין כלשהו אלא לפי הסכם בוררות. 
ברור גם כי אדם (או גוף) שנתבקש ע"י פלוני לשמש בורר בסכסוך מסויים בין פלוני לבין פלמוני, אינו מוסמך לחייב בדרך כלשהי את פלמוני להסכים לבוררות, קל וחומר שאינו מוסמך להטיל עיצומים על פלמוני אם אינו מסכים לחתום על הסכם בוררות".
על האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שמימלא, אפילו היה התובע חתום על הסכם העבודה ואפילו היינו מוצאים כי יש לראות בו הסכם בוררות תקין ו"כשר" למהדרין, ממילא היו הצדדים מנועים מלפנות בסכסוך העומד לפתחנו-לבוררות וזאת מאחר ששתי סוגיות שנויות במחלוקת והעומדות בבסיס המשפט דהכא, נתונות לסמכות דיונית בלעדית בבית הדין לעבודה: השאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ? והשאלה אם היו פיטורים או שמא התפטרות? 
לעניין זה ראה דב"ע לה/111-9 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי אגוד נ' ד"ר מאיר בלכנר, פד"ע ח 113 (שם נקבע כי "ישנם דברים שאינם בני בוררות" כגון יחסי עובד ומעביד) ודב"ע לח/87-3 יאיר שבס נ' בנק הפועלים בע"מ, עבודה ארצי יא (1) 336 (שם נקבע כי מחלוקת בשאלה אם היו פיטורים או התפטרות לא תשמש נושא בבוררות). 
סוף דבר: אנו דוחים טענת הנתבעת לפיה מנוע בית דין זה מלדון בתובענה וכי היה עליו להעבירה לבוררות מכוח סעיף 12 בהסכם העבודה. 
ה.    באשר לשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים: - 
סוגיה זו של בחינת קשרי - הגומלין בין הצדדים נדונה והוכרעה במספר רב של פסקי דין ובמהלך השנים האחרונות התגבשה ההלכה המחייבת ועל - פיה יש לבחון את הנסיבות העובדתיות הרלבנטיות בכל מקרה ומקרה במה שכונה "המבחן המעורב": למעשה מדובר במבחנים וסממנים שונים אשר בהצטרפם למסכת ברורה אחת, יוכלו ליתן מענה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. 
מרכיבי המבחן המעורב הם אלה: מבחן ההשתלבות על שתי פניו : 
הפן החיובי- על פיו נבחנת השאלה האם המועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואיננו גורם חיצוני? 
והפן השלילי- דהיינו האם המועסק פועל במסגרת עסק משלו? 
מרכיבים נוספים שיש ליתן עליהם את הדעת הם: 
אופיו האישי של העיסוק ; התלות הכלכלית ; הסתמכות המעסיק על המועסק ; המבנה האירגוני-כלכלי של העסק ; מבחן הקשר האישי; השליטה והכפיפות; סוג התפקיד ; מקום ביצוע העבודה ; מי מספק כלי העבודה ; כיצד הוצג המועסק כלפי חוץ ; כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם ; דרך ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי ותשלומי מע"מ; התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו; בלעדיות הפעילות במסגרת שעות העבודה.
המבחנים הללו אינם בגדר אמות מידה מוחלטות אלא שכל מבחן מהווה סממן הנלקח בחשבון מכלול הסממנים, האיזון ביניהם ומשקלם המצטבר.  

לענין זה ראה: 
מ. גולדברג, "עובד ומעביד" - תמונת מצ"ב, עיוני משפט יז' (תשנ"ב) 19 ; י. לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד", פרק שני עמ' 7, מהדורת 2001 ;  
ס. אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית", ספר מנחם גולדברג (תשס"א) 22. 
ע"ע 30021/98 טריינין נ' חריש ואח' פד"ע לז' 433.  
בג"צ 5186/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ' (4) 628. 
בג"צ נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נג' (5) 433.
דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נד' (4) 817. 
ע"ע 300274/96 צדקא נ' מדינת ישראל פד"ע לו' 625. 
ע"ע 283/99 ברק נ' כל הקריות בע"מ פד"ע לה' 641. 
ע"ע 300275/98 וייסלר נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, פס"ד מיום 18/12/2000 (לא פורסם). 
דב"ע נה/5-2 דעבול ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פד"ע כט' 481. 
ע"ע 300064/96 קרני נ' אביבי ואח' פד"ע לו 241. 
ע"ע 300229/99 כהן נ' דן ואח' פד"ע לז' 817. 
ג.     מבחן ההשתלבות - הפן החיובי : -
בדיקת הפן החיובי מצריכה 3 רכיבים: 
קיומו של "מפעל" שבו ניתן להשתלב ; העבודה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל ; מבצע העבודה מהווה חלק אינטגרלי ממערך אירגוני של המפעל ואינו בבחינת "גורם חיצוני". 
הנתבעת הינה בהחלט מפעל שהתובע השתלב בו: התובע קיבל בנתבעת חדר, ציוד, ספרות מקצועית, שולמה עבורו ע"י הנתבעת אגרת רישוי סוכן מכס מדי שנה, התובע סעד בחדר האוכל של הנתבעת, קיבל הלוואות, בונוס כספי, לבש את מדי הנתבעת (ראה הצהרת ב"כ הנתבעת מיום 13/02/2001 עמוד 5 שורה 8) וזו סיפקה לו כרטיסי ביקור. (לתובע גם "שוריין" מקום חנייה מיוחד לחניית רכבו). לעניין זה ראה סעיף 5 לתצהיר התובע שלא נסתר וכן פרוטוקול הדיון  מיום 09/05/02 מפיו של מר קורנפלד שבתקופה הרלבנטית שימש כמנכ"ל הנתבעת .
בתשובה לשאלה: "האם התובע עבד בחדר שהקצתה לו הנתבעת במשרדיה?" השיב בחיוב. כן השיב בחיוב שהתובע החנה מכוניתו בחניון תת קרקעי כמו יתר עובדי המשרד . 
העד לא זכר אם התובע קיבל בונוס בשנתו הראשונה וגם לא ידע לומר אם הוא אכל בחדר האוכל של עובדי הנתבעת.
העד אישר שהתובע קיבל שי לחג כדוגמת פלאפון מנגו וש"כל הציוד המשרדי שעמו עבד התובע היה ציוד שלנו הכול היה רכוש שלנו" ראה פרוטוקול הדיון מיום 09/05/2002 עמ' 8 שורה 7.
העד לא זכר אם שולמה עבור התובע אגרת רישוי המכס ואישר כי "סיפקנו לו את תעריף המכס. העבודה שלו היתה סיווג סחורות" עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 09/05/02. 
עוד אישר העד בעמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 09/05/02 שורה 8:
 "חמאוי הוא המסווג הראשי הוא מנהל מחלקת היבוא. האחראי הישיר על התובע היה אברהם חמאוי אני הייתי אחראי על שניהם. לעיתים חמאוי היה בודק את סיווגיו של התובע ולעיתים לא. כשלא היה עומס בעבודה, הוא היה בודק". 
ובהמשך שורה 12: 
"חמאוי היה בא אליי בטענות על הסיווגים של התובע בתדירות של אולי פעם בחודש. היו בין השניים הרבה מחלוקות על סיווגים קודם הם היו מתווכחים ואח"כ באים אליי שאני אחליט מה הסיווג הנכון...".
וכן ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 09/05/02 שורה 14  בה אישר העד שהנתבעת הנפיקה לתובע פעם אחת כרטיסי ביקור מטעמה. 
העיד מר שרעבי אמירם, חשב מטעם הנתבעת: 
העד אישר בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 09/05/02 שורה 7 : "נכון שבמהלך עבודת התובע אצלנו אישרנו לו הלוואה".
ובהמשך בשורה 13: 
"אגיש סיפקה לתובע את כל הציוד הדרוש לעבודתו, שולחן, כיסא, ארון, מכונת חישוב, שירותי מזכירות תיקשורת, פקס, טלפון זה היה הרכוש שלנו, נתנו לו גם את הספרות המקצועית".
ובהמשך שורה 16:
"שילמנו עבורו את אגרת רישום סוכני המכס כמו לכל סוכני המכס כולל העצמאים".
ובהמשך שורה 25 : 
"אברהם חמאוי היה אחראי עליו".
בעמ' 17 שורה 3: 
"ימי חופשה לגביו, הוא הודיע לי מספר פעמים שהוא יוצא לחופש. מעקב החופשה לגבי העובדים, מתנהל בתלוש כך שאין תלוש אין מעקב מסודר על ימי החופשה אבל הוא היה בא ומודיע לי שהוא יוצא לשבועיים, לאן הוא יוצא וכו'".
ובעמ' 18 שורה 8: 
"לגבי הפיטורין יכול להיות שאמרתי לו שנשלם לו אם הוא יתן לנו הודעה מוקדמת". 
מחומר הראיות עולה שהתובע היה חלק מהמערך האירגוני של הנתבעת ולא היה גורם חיצוני והיווה חלק אינטגרלי מהעבודה וחיוני בעבודתו בנתבעת, השתלב בעסקה של הנתבעת, עבד בפועל במקום העבודה, היה כפוף למר חמאוי שפיקח בפועל על עבודתו, ובנסיבות שתוארו לעיל לא ניתן לייחס חשיבות מכרעת לעובדה שהתובע קיבל את שכרו כנגד חשבונית מס.
ד.    הפן השלילי: -
לא הוכחה גרסת הנתבעת כי עבודתו של התובע נעשתה במסגרת עסק עצמאי משלו, ולא הובאו ראיות כלשהן להוכחת קיומו של עסק כזה.
שוכנענו גם מתצהירו של מר יורם שחר בסעיף 4 בו נאמר כדלקמן: 
"משך כל התקופה בה הנני מטפל בייצוג התובע (משנת 1987 א.ע.) עבד התובע כסוכן מכס - מסווג אך ורק בחברות לעמילות מכס ולא מול לקוחות בודדים. 
בגין עבודתו באגיש הובלה בינלאומית בע"מ (להלן: "אגיש"), קיבל התובע שכר קבוע מדי חודש בחודשו, כמפורט בניירות העבודה המצ"ב, המהווים חלק בלתי נפרד מתצהירי וסימונם בהתאמה נספח א' (1 -5) התובע עבד במשך כל התקופה מיום 01/06/94 ועד לפיטוריו ביום 21/04/98 אך ורק עבור "אגיש" ולא עבור כל מעביד אחר בכל צורת העסקה שהיא". 
התובע עשה את עבודתו באופן אישי, מעולם לא ביצע את עבודתו באמצעות אחרים ולא העסיק עובדים. לעניין זה ראה עדותו של יועץ המס מר יורם שחר בחקירתו החוזרת : "מעולם הוא לא ניהל תיק ניכויים והוא לא העסיק עובדים ... תיק ניכויים זה תיק שפותח מעסיק" (פרוטוקול הדיון מיום 04/09/00), כן ראה בחקירתו החוזרת בעמ' 2, שם נאמר: 
"ש.   האם כשהוא עבד בנתבעת הוא עבד במקומות נוספים? 
ת.   אם הוא עבד בנתבעת הרי אין לי ספק שהוא לא עבד במקומות נוספים וזה גם מאוד פשוט כי פנקס החשבוניות שלו כולל 12 חשבוניות שנתיות". 
לא נסתר האמור בתצהיר הנ"ל ובחקירה הנגדית, ואין כל נפקות לעסקיו ועיסוקיו של התובע לפני תקופת העבודה הנדונה בתביעה.
משלא הקימה הנתבעת תשתית עובדתית להוכחת הפן השלילי הרי שגם על פיו הורם הנטל על ידי התובע להוכיח שעל פי מבחן ההשתלבות יש לראות קיום יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת.
ממכלול הראיות שבפנינו ולאחר שנתנו  דעתנו לכל המבחנים אנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת, בתקופה הרלבנטית לתביעה.    
ו.     משקבענו שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים נפנה לרכיבים הנתבעים על ידי התובע . 
     (1). פיצויי פיטורים : 
את נסיבות סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים מתאר התובע בסעיף 11 לתצהירו כדלקמן: 
"ביום 21/04/98, לאחר תקופה ארוכה של יחסי אנוש רעועים ביני לבין מנכ"ל הנתבעת, קורנפלד, אשר החל להתעמר בי ולהשפילנו לעיני עובדי הנתבעת, פוטרתי לאלתר מעבודתי, בבושת פנים, תוך ביזויי והשפלתי לעיני כל, ללא הודעה מוקדמת כלשהי. התעמרותו של קורנפלד בי היתה בין היתר על רקע עימותים חוזריםונשנים בינינו אשר נבעו מחילוקי דעות מקצועיים. כך, בין היתר, סרבתי לסווג ולחתום על תיקי לקוחות מסויימים של הנתבעת אשר דרשו סיווגים מקלים ו/או סיווגים מנוגדים לסיווגים המתאימים והנדרשים על פי חוק סוכני מכס התשכ"ה-1964.  הבהרתי חד משמעית לקורנפלד כי איני מוכן כי שמי יופיע כמסווג על סיווגים מסוג הסיווגים אשר נדרשו ממני דלעיל, מטעמים ברורים. במקרים מסויימים בהם סרבתי לחתום, חתם קורנפלד בעצמו בהיותו סוכן מכס מורשה, במקומי, על הסיווג כמסווג. 
ביום 21/04/98 בסביבות השעה 13:00 החל אחד מעובדי הנתבעת חיים בזיני (להלן:"בזיני") לנהל ויכוח קולני עימי. בזיני התנפל עלי והחל לחנוק אותי בחמת זעם, תוך שהוא צועק צעקות שבר. ניצבתי המום, משותק מפחד ולא הייתי מסוגל לזוז ממקומי. שני עובדים של הנתבעת נדרשו על מנת לשחרר את לפיתתו של בזיני. הייתי, המום, חשתי ברע והתיישבתי על מנת להרגע. באותה עת הגיע אלי קורנפלד, והורה לי לעיני עובדי הנתבעת לארוז את חפציי וללכת הביתה. הגעתי הביתה המום, ממש בהלם, חשתי מאוד ברע והזעתי. אשתי היתה המומה כשראתה אותי, ורק אחרי שנרגעתי הייתי מסוגל לדבר. אשתי מההלם והבושה על נסיבות פיטורי והצער שנגם לה, לא הלכה יומיים לעבודה". 
ובהמשך טוען התובע בתצהירו (סעיף 14) כי לא נכונה גרסת הנתבעת לפיה לא פוטר וכי קורנפלד אמר לו : "מוטי לך הביתה להירגע". 
קורנפלד, כך טוען התובע, פיטר אותו לאלתר והציב עובד שהשגיח עליו (על התובע א.ע.) כי הוא אורז את חפציו בארגזים ולא נוטל ציוד מהנתבעת. 
רק לאחר כשבועיים ימים פנה אליו אחד מעובדי הנתבעת מר שרעבי (שעבד כחשב הנתבעת) וביקש ממנו להגיע למשרדי הנתבעת לגמר חשבון.
או אז הבהיר לו שרעבי הנ"ל כי הנתבעת מוכנה לשלם לו פיצויי פיטורים רק בתנאי שיחזור לעבודה לתקופת ההודעה המוקדמת המוסכמת על הצדדים (75 יום) . 
לאחר שהתובע הבהיר לשרעבי כי אם המנכ"ל הממונה עליו ושפיטר אותו יבקש זאת ממנו - יחזור.
משלא עשה כן לא חזר התובע לעבודה.
מר קורנפלד מטעם הנתבעת מתאר בתצהירו (סעיפים 7, 8, 9 ו- 10) כדלקמן: 

"7. ביום 21/04/98 שמעתי צעקות רמות מכיוון מחלקת היבוא המרוחקת כ- 30 מטר ממשרדי. ניגשתי וראיתי את חיים בזיני, המועסק במשרדנו מזה 33 שנה והידוע כאיש קר רוח ושקט, רועד כולו וסביבו עובדים נוספים. נמסר לי כי מוטי התנפל על חיים בזיני בצעקות וכי הוא נמצא בחדרו של אברהם חמאוי. 
8. נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת אחרי ובנוכחות אברהם חמאוי אמרתי למוטי שאני מבקש שילך עכשיו הביתה להרגעת הרוחות ויצאתי מהחדר. פרט לאברהם חמאוי ולמוטי לא היה איש בחדר ולא ניתן היה לשמוע את תוכן דברי מחוץ לדלת. לאחר מכן חזרתי לחדרי.

9.למחרת בבוקר התברר כי כי מוטי לא הגיע לעבודה ועלה בי חשש כי יתכן שהבין שהחלטתי להפסיק את ההתקשרות בינינו על פי החוזה. 

10. ביקשתי מאחד מעובדי החברה, יגאל בן מרדכי, כי יתקשר אליו הביתה ויבקשו לחזור לעבודה. יגאל חזר אלי כעבור מספר דקות והודיע לי כי שוחח עם מוטי וביקש ממנו לחזור לעבודה והבהיר לו כי לא הופסקה ההתקשרות-אך נענה בסירוב. "
גם בתצהיריהם של המצהירים האחרים נטען שהתובע הינו איש ריב ומדון שהיה מתפרץ, צועק , מחרף ומגדף.
מר חיים בזיני בסעיפים 3 ו- 4 לתצהירו מציין כדלקמן: 
" 3. ביום 21/04/98, בעקבות מחלוקת מקצועית, התפתח וויכוח בין מוטי בן זאב וביני . במהלך הויכוח הוא כינה אותי בכינויי גנאי בפני עובדי אגיש שהיו נוכחים במקום וזאת תוך צעקות היסטריות. כשביקשתי ממנו להפסיק הוא התנפל עליי בקללות שגרמו לי לחוש ברע ולהזדקק לתרופות .
4. עובדי המשרד שהיו נוכחים הפרידו בינינו והכניסו את מוטי בן זאב לחדרו של אברהם חמאוי, המסווג הראשי, וסגרו את הדלת כדי להרגיעו. " 
בעדותו בפנינו חזר התובע על טענותיו, ושלל את גרסת הנתבעת לפיה התבקש לחזור לעבודה למחרת (ראה עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 13/02/2001 מהשורה 12 ואילך) והנתבעת באמצעות עדיה חזרה על גרסתה. 
הגם שהתרשמנו כי התובע איננו אדם רגוע כלל ועיקר, קובעים אנו כי אכן פוטר על ידי הנתבעת וכי הוא נדרש לפנות חפציו האישיים ממשרדיה בו ביום שפוטר. 
לעניין זה עדיפה בעיננו גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת ואנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת בסך 50,330 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06/05/98 ועד למועד התשלום בפועל. 
החישוב נעשה עפ"י 3,500$ לפי שער יציג 3.691 נכון ליום 06/05/98 ובסה"כ שכר חודשי אחרון 12,919 ₪. 
לא פסקנו פיצויי הלנת מעבר לאמור לעיל מששוכנענו כי עקב מחלוקת של ממש בדבר קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים לא שילמה הנתבעת לתובע את פיצויי הפיטורים.

    (2) הודעה מוקדמת: 
התובע אכן מאשר כי התבקש כעבור שבועיים מפיטוריו לחזור לעבודה על מנת לסיים את תהליך ההעברה בצורה מסודרת אך סירב לעשות כן. 
בנסיבות בהן הסתיימו יחסי עובד מעביד, ומשלא נחתם הסכם העבודה בין הצדדים, שוכנענו כי התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת חודש אחר בלבד ובסה"כ 3,500 דולר שכרו החודשי השווה ל- 12,919 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 04/05/98 ועד למועד התשלום בפועל .

     (3) תביעת התובע לפדיון חופשה: 
נטל הראיה להוכיח כי התובע מיצה את ימי החופשה או קיבל את פדיונם מוטל על שכם הנתבעת . 
משלא הרימה הנתבעת את הנטל האמור לעיל ולא הביאה מטעמה ראיות כלשהן לעניין זה אנו פוסקים לתובע פדיון חופשה בסך 7,751 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06/05/98 ועד למועד התשלום בפועל. 

     (4) התביעה לדמי הבראה: 
נטל הראיה לתשלום דמי הבראה מוטל על שכם הנתבעת. 
משלא הרימה הנתבעת את הנטל ולא הוכיחה כי שולם לתובע תשלום בגין רכיב זה אנו פוסקים לתובע סך של 3,705 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06/05/98 ועד למועד התשלום בפועל. 
בחישוב פדיון דמי הבראה פסקנו לזכות התובע בגין 2 שנות עבהודתו האחרונות, 13 ימי הבראה. 

     (5) גמול שעות נוספות: 
נטל הראיה להוכחת עבודה בשעות נוספות מוטל על שכם התובע.
התובע לא הרים נטל זה ותביעתו בגין רכיב זה נדחית.
לא הוצגו בפנינו ראיות כלשהן להוכיח המועדים והשעות בהם עבד, כביכול, התובע שעות נוספות ואת טענתו הגורפת שבתצהיר-עדותו, לפיה "הייתי מתחיל את עבודתי בשעה 09:00 ולא יוצא את העבודה לפני השעה 19:00 ולפעמים אף מעבר לכך"- אנו דוחים כבלתי מבוססת ולא אמינה. 

(6) משכורת 13: 
 לית מאן דפליג כי התשלום המכונה "משכורת 13" הינו בגדר "זכות נילווית לשכר" או "תוספת שכר" (ראה דב"ע נו/174-3 מקולאי צ'ייקובסקי נ' "שלב" פד"ע לא 425 והאסמכתאות הנזכרות שם). 
תשלום משכורת 13 יכול שיהיה מעוגן בהסכם העבודה אך גם יכול שיהיה מושתת על נוהג דהיינו על כך שבפועל המעביד משלם לעובדיו תוספת שכר זו באופן קבוע ולכל העובדים. 
בענייננו הוכיח התובע (הן בעדותו הוא וכן מפי עדים נוספים, לרבות עדי הנתבעת) כי זו האחרונה נהגה לשלם לעובדיה תוספת שכר המכונה "משכורת 13". 
משקבענו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת ומאחר שמנהל הנתבעת העיד כי "נכון שהעובדים שלי קיבלו בתקופה הרלבנטית משכורת 13" (ראה בעמ' 11 שורה 8 בפרוטוקול הדיון מיום 09/05/02), היה גם התובע זכאי לתשלום האמור. 
לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב "משכורת 13" סך 51,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06/05/98 ועד למועד התשלום בפועל. 

     (7) פיצוי בגין פגיעה במוניטין התנהגות חסרת תום לב ועוגמת נפש: 
אנו דוחים תביעת התובע בגין רכיב זה לאחר ששוכנענו כי מהנסיבות שבהן הסתיימו יחסי עובד מעביד עולה כי התלהמותו של התובע היתה חלק בלתי נפרד מהוויכוח הכולל שפרץ בינו לבין עובדי הנתבעת. 
אנו דוחים טענת התובע בדבר חוסר תום הלב או ביזוי מכוון של התובע מצד הנתבעת עובר למועד פיטוריו. 

8.מהסכומים שנפסקו לזכות התובע ינוכה סך 23,340 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05/08/98 ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בגין יתרת החזר ההלוואה שהתובע חייב לנתבעת. 
(ראה סעיף 23 לתצהיר התובע). 

9.הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ. ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 

ניתן היום 19 באוקטובר, 2003 (כ"ג בתשרי תשס"ד) בהעדר הצדדים.

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+