דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

רוזנבך אליעזר נגד קצין התגמולים

בתי המשפט

 

 

בית משפט מחוזי חיפה

עש 000702/03

 

בפני:

כב'  השופט י.יעקבי-שווילי  - ס.נשיא

תאריך:

26/02/2004

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

רוזנבך אליעזר

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

גינזבורג ענת

המערער

 

- נ ג ד -

 

 

אגף השיקום

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

קפשוק נפתלי

המשיב

 

 

 

פסק דין

1.        זה ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: "הור"ע") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק"), לענין קביעת דרגת נכות עפ"י המבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969 (להלן: "התקנות והמבחנים").

 

2.     הערעור נוגע להחלטת הור"ע מיום 27.3.03 (להלן "ההחלטה"). בהחלטה קבעה הור"ע אחוז נכות אחד עבור "כאבים באזור הקרסול עקב פגיעת רסיסים ללא הגבלה בתנועות (מותאם)", ואחוז נכות אחד עבור "חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע", ואחוז נכות אחד עבור "ליקוי שמיעה לפי ממוצע תדירויות הדיבור (בדיקה מ-99)". המערער משיג על שלש הקביעות הנ"ל.

 

3.         בענין א.א.ג. - המערער מתרעם על שהור"ע לא קיבלה את דבריו אודות טנטון קבוע, והוא טוען שנפגע מחוסר האמון מצד הור"ע בדבריו, שכן כל ימיו הוא דובר אמת, וכן הוא מתרעם על השעור הנמוך של הנכות בגין הירידה בשמיעה. אינני סבור שיש מקום להתערבות בימ"ש זה בקביעת הור"ע. הור"ע פרטה באריכות ונימקה באופן מקצועי את עמדתה, ואין בימ"ש זה מתערב בקביעות רפואיות. רק כדי להפיס את דעת המערער אציין שהור"ע האמינה למערער שהוא סובל מטנטון, אך לא הכירה בטנטון קבוע, מטעמים רפואיים שנימקה אותם היטב. אוסיף ואומר שניים אלה: א. גם המערער סבור שענין הטנטון הקבוע הוא ענין סוביקטיבי (סע' 27 לערעור). לכן ועדה רפואית מקצועית צריכה לבחון ענין סוביקטיבי בכלים מקצועיים שיש לה; ב. בפני ד"ר גולץ, מומחה א.א.ג., אמר המערער שהוא סובל מטנטון קבוע כבר 12 שנים. אמירה זו היתה ב-10.6.02. בפני הור"ע טען המערער שהטנטון הקבוע החל ב-1982, ותלה את הדבר בארוע צבאי מסוים.

 

4.         ועתה לקרסול. הור"ע מצאה בבדיקתה ש"קצה טוח התנועה בקרסול שמאל מלווה בתלונה של כאב בעת הביצוע האקטיבי והפסיבי". הור"ע מצאה גם שנותרו "מספר רסיסים מתכתיים זעירים בשעור שאינו עולה על 1 מ"מ לרסיס ברקמות הרכות במחצית המרוחקת של השוק וקדמת מפרק הקרסול". הור"ע לא פקפקה באמינות תלונתו של המערער אודות כאבים בקצה טוח התנועה בקרסול, והראיה שקבעה למערער את אחוז הנכות עבור כאבים בקרסול, וכן ציינה בפרו': "כאביו היום באזור זה אכן קשורים לפגיעתו מרסיסים ב-1982" (עמ' 3 לפרו').

 

5.         לאור האמור, מבחן המשנה א' של מבחן 35 (4) אינו הולם את עניננו, שהרי הגדרת מבחן משנה א' היא: "כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצא אורגני וללא הגבלה בתנועות", ובעניננו יש ממצא אוביקטיבי של רסיסים בקרסול. בכך אין די כדי לקבוע מה שעור הנכות הראוי להיקבע מחמת הממצא האורגני, שכפי הנראה לא היה חריף לדעת הור"ע.

 

סעיף המשנה ג' של מבחן 35(4) הוא לכאורה המבחן המתאים לעניננו, שכן הוא עוסק במצב של "הפרעה" ו"קיים ממצא אוביקטיבי". בעניננו הכאבים הנלוים לתנועה מפריעים, ומפחיתים את כושר הפעולה, כהגדרת המונח "נכות" בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום). ואולם אין לומר אוטומטית שיש לקבוע ששעור הנכות הוא 10%, כקבוע במבחן המשנה ג', שכן סעיף קטן ג' מדבר על "הפרעה בצורה קלה", ועדיין יתכן שדרגת ההפרעה אצל המערער נמוכה מ"קלה", כגון זעירה.

 

6.         לאור האמור בקטע 5 לעיל, ראוי להחזיר את ענינו של המערער לור"ע לעיון נוסף בענין הקרסול, כדי שתפעל בהתאם להנחיות שבקטעים 4-5 לעיל. אין צורך בזימון המערער לור"ע, אלא אם כן הור"ע תבקש זאת. הערעור לענין הפגימה באוזניים נדחה.

 

נכתב ונחתם ביום: ד' באדר תשס"ד (26 בפברואר 2004).

 

י. יעקבי-שווילי - סגן נשיא

 

 

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+