דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

לירז רועי נגד קצין תגמולים

מחוזי תל-אביב-יפו 
ע"א (תל-אביב-יפו) 1208/04
לירז רועי ע"י עו"ד ענת גינזבורג 
נ ג ד
קצין התגמולים
 
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[5.5.2005]
 
כב' השופטת הילה גרסטל - אב"ד
כב' השופט עוזי פוגלמן
כב' השופט אילן ש. שילה
 
פסק-דין
 
1.    זהו ערעור על החלטת ועדת הערעורים (להלן: - "ועדת הערעורים" או "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1959 (להלן: - "חוק הנכים") מיום 17.11.03 
שבה נדחה ערעור המערער על החלטת המשיב, הכל, כמפורט להלן.
2.    הרקע:
(א)  המערער, יליד 22.8.82, התגייס ביום 19.11.00 לשירות צבאי בצה"ל, בפרופיל 97 והחל טירונות קרבית בחטיבת גבעתי.
(ב)  כ-4 חודשים לאחר גיוסו אובחן המערער כלוקה במחלת הסוכרת. 
ב-18.5.01 הורד למערער פרופיל, הועמד על 24, והוא שוחרר משירותו הצבאי. 
(ג)   המערער הגיש תביעה להכרה בזכות על-פי חוק הנכים, אך תביעתו נדחתה על-ידי המשיב ביום 12.8.01 (מוצג ב' למוצגי המשיב) בנימוק שאין קשר בין מחלת הסוכרת מסוג 1 ממנה המערער סובל ובין תנאי שירותו הצבאי (להלן: - "החלטת המשיב"). 
(ד)   המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב, והערעור נדון לפני ועדת הערעורים. 
(ה)  ביום 17.10.03 ניתנה החלטת ועדת הערעורים הדוחה את ערעורו של המשיב. בהחלטה זו, נדחתה גירסת המערער שהיה במצב של לחץ ולכן פרצה הסוכרת, ונקבע שהמצב היה הפוך - תסמיני הסוכרת החלו להשפיע עליו ולכן חש לחץ. 
ועדת הערעורים קבעה שלא התקיים היסוד האובייקטיבי הנדרש כדי להוות דחק של ממש, ולכן, לא הוכח קשר בין תנאי השירות לפרוץ הסוכרת. 
3.    הערעור 
(א)  המערער טוען כי לקה בסוכרת כתוצאה מתנאי מתח, דחק ולחץ נפשי ופיזי קשים שבהם היה נתון בעת שירותו - וגורס שוועדת הערעורים טעתה במסקנות שהסיקה מהתשתית העובדתית שהונחה לפניה ושהוכיחה כי אכן היה נתון בתנאים האמורים. 
(ב)  המערער מציין שבהמשך הטירונות חלה מספר פעמים, סבל מחולשה ומכאובים, אך כל נסיונותיו לקבל טיפול רפואי הולם - לא נענו, והוא אף נשלח, למרות מצבו, לבצע עבודות מטבח ושמירה שהחריפו את מצבו. 
רק שלושה שבועות לאחר שהתמוטט במסע כומתה, לקחו אותו הוריו לחדר מיון ואובחנה אצלו רמת סוכר 745.
המערער טוען שוועדת הערעורים התעלמה לחלוטין מעובדות אלו. 
(ג)   בפי המערער טענות רבות לגבי טעויות הוועדה בנושא יישום הדין על המקרה דנן: כמו, למשל, אי הכרעה בשאלת קיומה של אסכולה.
 
4.    עמדת המשיב
(א)  לשיטתו של המשיב דין הערעור להידחות על הסף באשר הוא כולו, או לכל הפחות בעיקרו, מושתת על שאלות שבעובדה, שלפי הדין בית-משפט לא מתערב בהן.
(ב)  לגופו של עניין טוען המשיב כי צדקה הוועדה בקביעתה שלא היה בתנאי שירותו של המערער כדי לבסס יסוד אוביקטיבי לדחק נפשי של ממש. המשיב טוען כי הלכה למעשה קיבלה הוועדה את עמדתו שהדחק הנפשי הסתכם אך ב"בושה ואכזבה כבדים מאוד" בשל אי עמידה בציפיות המפקדים ממנו. כן הוא טוען כי מדובר היה בטירונות רגילה ללא אירועים חריגים. לטענתו, המערער לא הצביע על ארועים קיצוניים במשך הטירונות והסכים כי לא חווה פעולה מלחמתית או סכנת חיים. כן טוען המשיב כי אין כל עדות "מזמן אמת" על דחק נפשי או גופני עובר לחשיפת מחלתו. 
(ג)   המערער טוען כי צדקה הוועדה שלא ייחסה משמעות לחסרונו של התיק הרפואי הצבאי בענייננו. לטענתו, התיק הרפואי חסר בעטיו של המערער ובכל אופן אין בחסרון זה כדי להוות נזק ראייתי למערער, שכן התיק הרפואי היה לפני המומחה מטעמו, שלא ציין תלונות ספציפיות ממהלך הטירונות.
(ד)   המשיב טוען כי צדקה הוועדה בקבלה את גירסתו באשר ללוח הזמנים לפיו סימנים מובהקים למחלה הופיעו אצל המערער כשבועיים טרם איבחונה, וכי מכת חום בה לקה הופיעה בסמוך לאבחון המחלה ורק לאחר שסימניה המובהקים נתנו אותותיהם.
(ה)  המשיב מוסיף וסומך ידיו על קביעות הוועדה שלא נתנו משקל לחוות דעת שנתן מפקדו של המערער (באשר זו התיימרה לתאר את תחושותיו של המערער) ולנייר סיכום והמלצות של הוועדה לבחינת קשר סיבתי בין סוכרת לשירות צבאי מטעם האגודה הישראלית לסוכרת (באשר אין בנייר זה אלא לבסס את החלטת הוועדה).
(ו)    המשיב הרחיב מאוד את היריעה ותמך עמדתו בפסיקה רבה שממנה הוא גוזר גזירה שווה לענייננו ושלטענתו תומכת במסקנה שטענותיו של המערער אינן עולות בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפסיקה. 
 
5.    דיון והכרעה
(א)  אין כל ספק שמונח לפנינו מקרה חריג ויוצא דופן של בחור צעיר, בריא, ספורטאי, שהתגייס לצבא, ליחידה קרבית, עם פרופיל 97, ותוך כדי הטירונות, עוד בטרם חלפו 4 חודשים מגיוסו, התגלתה אצלו סוכרת; והוא שוחרר מהשירות הצבאי עם פרופיל 24.  
(ב)  השתלשלות חריגה זו מצדיקה בחינה מדוקדקת של החלטת הוועדה. אמנם, בית-משפט שלערעור אינו מוסמך להתערב בקביעות עובדתיות של הוועדה, אך ההלכה קובעת כי:-
"ההוראה המסייגת את כוחו של בית-המשפט להתערב במימצאים עובדתיים מכוונת כלפי עובדות, ולא כלפי מסקנות המוסקות מעובדות או כלפי שאלות מעורבות של עובדה ומשפט."
(השופטת בייניש ברע"א 8077/96 חיים קריספיל נ' קצין התגמולים, פד"י נ"א(2) 817, 821-822).
באשר למיהותם של ממצאים עובדתיים לעומת ממצאים משפטיים נקבע כי:-
"'בעיה משפטית' היא בעיה שמטרת ההכרעה בה אינה - ברב או במעט - קביעתו של מצב עובדתי, אלא מטרתה רק הסקת מסקנה ממצב עובדתי נתון. במילים אחרות, כאשר פתרון הבעיה העומדת להכרעה אינו צריך מכול וכול לקביעת מימצאים שבעובדה, אלא הוא נסמך רק על מימצאים שבעובדה שנקבעו, או על מימצאים שבעובדה שאינם במחלוקת, הבעיה היא 'בעיה משפטית'." 
(השופט טירקל בע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' מקס ווייסמן, פד"י נ"ז(3) 207, 218-219, (ההדגשה שלי - ה.ג.)).
באשר ליישום ההלכה במקרים דומים קבע השופט זמיר בע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פד"י נ(1) 529, 536, את הדברים האלה, היפים אף לענייננו:
"הלכה האומרת שבדרך כלל בית-משפט לערעורים אינו מתערב במימצאים עובדתיים ... מכוונת בעיקר למימצאים הנקבעים על-פי אמינותם של עדים. בכגון דא יש יתרון לבית-משפט שראה ושמע את העדים על פני בית המשפט לערעורים ... ההלכה המסייגת את כוחו, וליתר דיוק את נכונותו, של בית המשפט לערעורים להתערב במימצאים עובדתיים, מכוונת בעיקר כלפי עובדות, ולא כלפי מסקנות מעובדות, אף לא כלפי שאלות מעורבות של עובדה ומשפט." 
גם אם לא הוכח קיומה של אסכולה, עדיין פתוחה בפני המבקש הדרך השניה להוכחת קיומו של קשר סיבתי - דהיינו, שבמקרה הקונקרטי הנדון, נגרמה המחלה עקב תנאי השירות: 
"אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה, או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגעת לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדין פתוחה הדרך לפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות". 
     (הלכת קליג', שם בעמ' 539). 
ואכן הוועדה בחנה לגוף העניין את הטענה לפיה, בנסיבות הקונקרטיות שהוצגו לה, נגרמה הסכרת בשל דחק גופני ונפשי להם היה נתון המערער בתקופת שירותו.  
לפני הוועדה הונחה תמונה עובדתית מפורטת הנוגעת למסלול טירונות המערער בגבעתי: המערער שירת בתנאים קשים ביותר מבחינה פיזית ונפשית. הוא תאר זאת בעדותו לפני הוועדה (בתצהיריו מוצגים ז1 וז2 למוצגי המערער), והתברר גם שהוריו, שהיו ערים ללחץ הקשה בו הוא נתון, ניסו לפנות לגורמים שונים לעזרה. מפקדו של המערער, סגן מתן אוביץ, אישר את תיאורו של המערער (מוצג ג' למוצגי המערער) וציין: "במהלך ארבעת החודשים הראשונים לשירותו בצה"ל, אשר אותם העביר בהצטיינות, כלוחם בגבעתי, הופעל לחץ רב על החייל, ובתקופה זו, שהה תחת מתחים עזים אשר השפיעו על החייל". 
מפקדו אף הוזעק ערב שבת אחד לבסיס כדי לשוחח ולהרגיע את המערער שהיה במצוקה קשה.
ואם לא די בכל האמור, נסיונותיו של המערער להגיע לרופא - לא צלחו ולעומת זאת - המערער נשלח, לאחר שלא יכול היה להמשיך בפעילות הרגילה - לבצע שמירות ותורנויות מטבח. 
(ג)   ועדת הערעורים לא קיבלה את טענת המערער כי "היה לחוץ" וכי באירועים המתוארים ע"י המערער אין את היסוד האוביקטיבי הנדרש על פי הלכת "אביאן". אין בידינו לקבל עמדה זו.
המסקנה שהתבקשה מהתשתית העובדתית, שלא נסתרה, היתה שהמערער אכן היה מצוי בדחק נפשי ופיזי רב בתקופת הטירונות. הוועדה לא נתנה משקל הולם לתשתית שהונחה לפניה, והסיקה מסקנה שגויה. ברור בעליל שהמערער התמוטט במהלך הטירונות, ולא קיבל טיפול רפואי הולם. הנימוק שניתן ע"י הוועדה, שאינה מקבלת את גירסת המערער מפני שהיה חייל מצטיין וזכה לתמיכה ממפקדיו - לאו נימוק הוא, שהרי יתכן שדווקא העובדה שהמערער היה חדור מוטיביציה ורצון להצליח ולהגיע למקום הראשון - היא, כשלעצמה, מהווה אינדיקציה ללחץ גדול יותר. גם הנתון החריג, עליו עומדת הוועדה, הזעקת מפקדו של המערער במהלך הטירונות לביתו, מדבר בעד עצמו ומעיד על עוצמת הלחץ שבו היה נתון המערער. 
המשיב, מצידו, לא הביא כל ראיה או עדות לסתור את טענת המערער בעניין זה. 
(ד)   הוועדה התעלמה לחלוטין מהעובדה שמשך כ-3 שבועות לא התאפשר למערער להבדק ע"י רופא, למרות מצבו הקשה, וכן התעלמה מהעובדה שתיקו הרפואי הצה"לי של המערער אבד - ולא נמצא. 
(ה)  זאת ועוד. פרופ' קרסיק קבע בחוות דעתו (מוצג ג' למוצגי המשיב) שסוכרת מסוג 1 היא מחלה אשר מנגנון גרימתה הוא בתהליך אוטואימוני, ומחלה חריפה עלולה להביא לחשיפה מוקדמת של המחלה. 
במקרה דנן הוכח שהמערער לקה במחלת חום כשבועיים לפני אשפוזו, ולאחר מכן פרצה המחלה. ד"ר רפופורט גרס שמחלת חום זיהומית מהווה גורם שכיח לפריצת מחלת סוכרת מסוג 1. 
פרופ' קרסיק לא מצא בשירותו של המערער "מאורעות יוצאי דופן מבחינה רפואית עד להתגלות הסוכרת" אך אישר שיש דעות האומרות שאירוע נפשי יתרום לחשיפת הסוכרת. 
הוועדה התעלמה מכך שבעדותו לפניה, לא זכר פרופ' קרסיק אם ראה את תצהירי המערער לפני שקבע שאין מאורעות יוצאי דופן, ולכן, אי אפשר היה לבסס ממצא על עדותו.
(ו)    לפני הוועדה הונחו "סכום והמלצות" של הוועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי (מוצג י' למוצגי המערער) ובהם נאמר שאם עבר החייל אירוע קשה, רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת (ועד 3 חודשים לאחר מכן), ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת. 
זאת לאחר שצויין שאין הוכחה מדעית חד משמעית שמצבי לחץ גורמים להתפתחות סוכרת מסוג 1, ולא ברור אם העדר ההוכחה נובע מחוסר קשר או מהקושי המתודולוגי להוכחת קשר כזה בבני אדם. 
 
פרופ' קרסיק נמנה עם חברי הוועדה. 
(ז)   התשתית עליה עמדה הוועדה בהחלטתה מלמדת בעליל כי בנסיבות החריגות האמורות, היה נתון המערער ללחץ גופני ונפשי חריג, נקלע למצוקה קשה, חלה ולא טופל במועד - והכל בתוך פרק זמן קצר ביותר של שירותו הצבאי. 
הוועדה אף לא ייחסה כל חשיבות לעובדה שהתיק הרפואי אבד - למרות שייתכן שאובדנו גרם נזק ראייתי למערער שיכול היה להוכיח חלק מטענותיו אם התיק היה בנמצא. 
מסקנתינו היא כי על פי התשתית שהונחה לפניה, טעתה הוועדה בקביעתה כי לא הוכח היסוד האובייקטיבי הנדרש. לדעתנו, התקיים המבחן המשולב לבדיקת הקשר הסיבתי אשר נקבע בהלכת אביאן [דנ"א 5343/00, פ"ד נו (5) 732] והאירועים עליהם מצביע המערער לא היו אירועים טריויאליים. 
6.    סוף דבר
מכל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי הוכח קשר של "גרימה" בין השירות הצבאי לבין המחלה. 
המשיב ישא בהוצאות המערער וכן בשכ"ט בסך 6,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.
 
 
ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ה (5 במאי 2005) בהעדר הצדדים. 

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+