דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

אברהם ציון נגד קצין התגמולים

בתי המשפט

 

ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959

בתל אביב - יפו

וע 000307/05

 

בפני:

כב' השופטת עינת רביד, יו"ר

ד"ר חנינא קכל, חבר

עו"ד יהודית ארבל, חברה

 

10/12/2006

       

 

  

 

 

ציון אברהם

המערער

 

ע"י ב"כ עו"ד

גינזבורג

 

נ  ג  ד

 

 

משרד הביטחון- אגף השיקום

המשיב

 

ע"י ב"כ עו"ד

טלמון-קצב

       

 

 

החלטה

 

ביסוד הערעור

 

החלטה

 

ביסוד הערעור דנן עומדת בקשתו של המערער לחייב את המשיב לכבד את החלטת הועדה בע"נ 228/95 מיום 30.07.2002, בה נקבע כי החלטת המשיב מיום 03.05.1995, אשר ביטלה את נכותו של המערער, מבוטלת, ומחייבת השבה לקדמותם של זכויות המערער על פי ההחלטה המכירה, וזאת מיום תחילת תוקפה. טוען המערער, כי החלטה זאת כוללת אף תשלום רטרואקטיבי של כל ההטבות, אשר שולמו לו טרם נשללה נכותו על ידי המשיב.

 

ההליך והעובדות

 

  1. המערער הוכר כנכה צה"ל על פי החלטת קצין התגמולים מיום 17.02.85, וזאת לאחר פגיעה בגבו במהלך שירות מילואים,  אשר בעטיה נקבעה לו דרגת נכות של  35%. בשנת 1995 ולאחר שהגיע לידי המשיב מידע מגורמים שונים, אשר טענו כי חבלתו של המערער לא נובעת משירות המילואים כי אם בשל סיבות אחרות, אשר אינן קשורות לשירות, החליט קצין התגמולים בהחלטתו מיום 03.05.1995 לבטל את ההכרה בנכות המערער (להלן: "החלטת הביטול").
  2. על החלטת הביטול הגיש המערער ערעור  בתיק ענ 228/95. הועדה בראשותו של כב' השופט מרדכי בן-חיים קיבלה ביום 30.07.02 את ערעורו, וקבעה כי היא מחייבת השבה לקדמותם של זכויות המערער ע"פ ההחלטה המכירה, וזאת מיום תחילת תוקפה.
  3. לאחר ביטול נכותו של המערער ביום 03.05.1995 פנה זה למוסד לביטוח הלאומי, אשר הכיר בו כנכה ושילם לו קצבה. יוער, כי עקב קבלת תגמולים מהמל"ל הועלתה במסגרת הליך ע"נ 228/95 טענה מקדמית של בחירה בזכויות, אשר התקבלה על ידי הוועדה והיא מחקה את הערעור. החלטת הועדה התהפכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 3694/98 שם נקבע כי אין המדובר בבחירה בזכויות, והתיק הוחזר לועדה לדון בתיק לגופו של עניין, אשר קבעה כאמור כי יש להחזיר למערער את ההכרה בנכותו.
  4. לאור החלטת הועדה בענ 228/95 הושבה למערער ההכרה בנכותו בשיעור של 35%. יצוין כי החל מיום 01.05.2003 ולאחר שהמערער הועמד בפני ועדה רפואית הוחלט להוריד את דרגת נכותו והיא עומדת כיום על 11%, כאשר מכתב הערעור עולה כי הוגש ערעור אף על החלטה זאת.
  5. ביום 09.06.2003 פנה ב"כ הקודם של המערער אל אגף השיקום בדרישה לשלם למערער את הזכויות המגיעות לו מכוח החלטת הועדה בתיק ענ 228/85. בתגובה מיום 22.06.2003, נמסרה לב"כ מערער עמדת המשיב לפיה מבדיקה שנעשתה מול המוסד לביטוח לאומי לצורך בדיקת שיעור התשלומים אותם קיבל המערער בתקופה שבין מאי 1995 לפברואר 2003, עלה כי שיעור התגמול אותו קיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי היה גבוה יותר משיעור התגמול הבסיסי בגין 35% נכות העומדים למערער, ועל כן אין כל הפרשי תגמול לשלמם. במענה למכתב זה מיום 11.07.2003 טען ב"כ המערער כי למרשו מגיעים כל הזכויות אשר ניתנו לו בעבר, וכי הוא מבקש לקבל פירוט של כל זכויות מרשו מיום ההכרה.
  6. ביום 01.09.2003 פנתה ב"כ הנוכחית של המערער אל המשיב במכתב בו פירטה את טענות המערער ואת דרישתו לקבלת כל הזכויות להם הוא זכאי ובכללם תג"מ בגובה החפ"ר, דמי נסיעות וכו'. במכתבו של מר משה וינבר, ראש תחום תגמולי נכים, מיום 15.09.03, נכתב כי באשר לתגמול, אזי התגמול היחיד לו זכאי המערער הנו על פי אחוזי נכותו, ומאחר והתגמולים אשר קיבל מהמל"ל היו גבוהים יותר באותה התקופה מהתגמול לו הוא זכאי על פי תגמולי הנכים, לא בוצע כל תשלום, באשר ליתר הנושאים הופנתה ב"כ המערער ללשכת השיקום בתל אביב. לאור מכתב זה, פנתה ב"כ המערער ביום 23.09.2003 למחוז השיקום בתל אביב, וביקשה התייחסות למכתבה מיום 23.09.2003. במענה למכתבה השיבה הגב' יעל שומן, מאגף השיקום בתל אביב, במכתבה מיום 20.10.2003, כי הזכויות הניתנות לתשלום למפרע הינן זכויות לפי דין. שאר הזכויות שהנן בגדר הטבות מעבר לחוק אינן משולמות למפרע, וכי תגמול מחוסר הפרנסה אותו קיבל המערער אינו נכלל בחוק אלא הנו הטבה, ועל כן אינו משולם רטרואקטיבית.
  7. על החלטת המשיב שלא לכבד את החלטת הועדה ענ 228/95 ולשלם לו את ההטבות באופן רטרואקטיבי, הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום ת.א. 40299/04. בהחלטת כבוד השופט בכר מיום 16.03.05 הוחלט להעביר את הדיון לוועדת הערעורים, וזאת לאור סמכותה העניינית לדון בתביעה דנן. לאור האמור, תתייחס הועדה להלן לכתב התביעה אשר הוגש על ידי המערער כאילו הוגש ככתב ערעור. יוער, כי הוועדה ערה להוספת סעיף 26 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תשס"ה - 2005, אשר הקנה לבית המשפט לענינים מינהליים הסמכות לדון, בין היתר, בהחלטות המשיב בענייני הטבות וסיוע. אולם הואיל והערעור דנא הופנה לועדה עוד קודם לתיקון הנ"ל ומשום שהערעור הפנה אלינו מבית משפט אחר הרי אנו נדון בכך בשל "לא יעבירנו עוד".

    טענות הצדדים

  8. בכתב הערעור אשר הוגש על ידי המערער נטען, כי על המשיב לכבד את החלטה הועדה בענ 228/95, הקובעת כי יש להשיב לקדמותם את זכויותיו של המערער. המערער עותר לחייב את המשיב לשלם לו את ההטבות הבאות באופן רטרואקטיבי: תג"מ בגובה החפ"ר, דמי קירור, דמי חימום, מענק תשלום מס הכנסה, נסיעות, דמי הבראה, טלפון וניידות.

  9. טוען המערער כי אין לקבל את טענת המשיב כי תשלום החפ"ר הנו על פי הנחיות פנימיות, שכן המדובר בזכות המשתלמת על פי סעיף 6 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים")  ותקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה) התשי"ג-1953.

  10. בהתייחס לתגמול בגובה תגמול מחוסר פרנסה (להלן: "תג"מ בגובה החפ"ר"), טוען המערער כי פסקי הדין אשר צורפו על ידי ב"כ המשיב לסיכומיו אינם יכולים לסייע למשיב, שכן אף אחד מפסקי הדין שצורפו לכתב התשובה לא עסק במקרה בו בוטלה הנכות עקב החלטת המשיב, ועתה המשיב מסרב להחזיר למערער את הזכויות וההטבות שקיבל קודם לכן.

  11. המערער מפנה את הועדה לתלוש השכר אשר הונפק לו על ידי המשיב, נספח  ב' לכתב הערעור, בו נרשם כי תגמול חפ"ר ישולם למערער מיום 1.4.89 ועד ליום 31.05.04, שאז יגיע התובע לגיל 65, וכי מכך ניתן ללמוד כי לולא ביטול ההכרה בנכותו של המערער הוא היה ממשיך ומקבל את ההטבות והזכויות הנ"ל.

  12. לטענת המערער מקרה זה דומה למקרה שנדון בעמ"ח 104/01 סקרופה נ' אגף השיקום (להלן: "פס"ד סקרופה"), שם הוחלט לשלם למערערת את כל התגמולים רטרואקטיבית, כאשר במקרה שלו זכויותיו עוד רבות יותר, לאור כך שכבר שולמו לו תגמולים אך אלו הופסקו בשל החלטת המשיב להפסיק להכיר בו כנכה, אשר בוטלה.

  13. מנגד טוען המשיב, כי בהתאם להחלטת הועדה בענ 228/95 זכאי המערער להשבת הזכויות המוקנות לו על פי דין, קרי להשבת הזכויות על פי דרגת הנכות הקבועה בלבד ואלו הושבו לו על ידי המשיב. לטענתו המערער אינו זכאי לתשלום רטרואקטיבי של תגמולי מחיה והטבות המשולמות מעבר לקבוע בדין, ואשר עניינם לא נדון ולא הוכרע במסגרת פסק דין.

  14. עוד טוען המשיב, כי בהתאם להוראות ולמדיניות אגף השיקום, אין הטבות אלה משולמות רטרואקטיבית, אלא רק מכאן ולהבא וזאת בהתאם למסגרת התקציב העומדת לרשות האגף בכל שנה למטרה זאת, וכי מדיניות זאת אשר מעוגנת בהוראות פנימיות של האגף, אף אושרה בפסיקת בג"צ ובפסיקה של ועדת הערעורים. לתימוכין מצטטת ב"כ המשיב את פס"ד הבאים : בג"צ 546/83 יסקולקה נ' שר הביטחון, בג"צ 292/84 בודיק נ' ראש אגף השיקום ובג"צ 5931/97 לבקוביץ נ' משרד הביטחון-אגף השיקום. וכן ו"ע 365/03 עו"ד ממן מאיר נ' קצין התגמולים.

  15. המשיב סבור כי אין פסק הדין סקרופה, אשר צוטט על ידי המערער בסיכומיו, יכול לסייע לו, שכן שם דובר על תשלום רטרואקטיבי של תגמולים, ואילו כאן המדובר בתגמולים המשולמים כהטבה, מעבר לקבוע בחוק.

  16. בהתייחס לטענות המערער ביחס לזכותו לקבל באופן רטרואקטיבי אף דמי חימום וקירור, טוען המשיב כי אלו אינן רלוונטיות לעניינו שכן מעיון בטפסי ריכוז תשלומים לנכה אשר צורפו על ידי המערער כנספח ג' לכתב התביעה עולה כי הללו לא שולמו לו, עוד בטרם בוטלה ההכרה בנכותו.

  17. טוען המשיב כי תג"מ הנו תגמול מיוחד אותו משלם המשיב מעבר לקבוע בחוק. המשיב עושה הבחנה בין תגמול מיוחד שהוא מעבר לאמור בחוק לבין תגמול מחוסר פרנסה, תגמול המשולם על פי חוק. תג"מ משולם על פי הוראות אגף השיקום לנכה שדרגת נכותו עד 39%, אשר אינו מסוגל, ואין סיכוי בעתיד הנראה לעין שיהיה מסוגל לעבוד. תגמול זה נועד לסייע לנכים אשר אינם נכנסים בגדר סעיפים 6 ו- 7 לחוק הנכים. "תגמול מחוסר פרנסה"- חפ"ר הנו תגמול זמני המשתלם לפי סעיף 6 לחוק הנכים המשולם לנכה המועמד לעבודה או המצוי בהליך השמה לעבודה והעונה על הקריטריונים הקבועים בתקנות, דהיינו נכה בר שיקום ובעל כושר השתכרות. לטענת המשיב, במקרה הזה המערער לא קיבל חפ"ר כי אם תג"מ בגובה החפ"ר, כלומר רק הטבות מעבר לקבוע בחוק.

  18. עוד מציין המשיב כי זכאותו של נכה לקבלת תג"מ נבחנת מעת לעת, ועל כן אין זה נכון לאמר כי התג"מ היה משולם אוטומטית לאחר החזרת הנכות, שכן אף אם הכרת הנכות של המערער לא הייתה מתבטלת, הייתה נערכת בדיקה של הגורמים הרלוונטיים לצורך בדיקת זכאותו.

  19. המשיב אף התייחס לשאלת זכאותו של המערער לקבלת התג"מ בתקופה הרלוונטית וטען כי אין הוא זכאי לקבלת התגמול שכן בתקופה זאת עסק המערער בעסקים פיננסיים שונים, ועל כן אינו עומד בקריטריונים להכרה בתג"מ אשר התנאי העיקרי לקבלתו הוא העדר כושר השתכרות. בהחלטת הועדה בדיון מיום 08.05.05 נקבע כי הדיון יתרכז רק בשאלת זכאותו של המערער לקבלת ההטבות באופן רטרואקטיבי, וכי במידה והחלטת הועדה תהיה כי יש להעניק למערער את הזכויות באופן רטרואקטיבי, אזי הנושא יוחזר לקצין התגמולים לצורך בדיקת הזכאות לגופה. על כן, אין הועדה נדרשת במסגרת החלטה זו לשאלה האם במועדים הרלוונטיים, קרי בין השנים 1995-2002, עמד המערער בתנאים לקבלת תג"מ בגובה חפ"ר, אלא אך ורק לשאלה האם החזרת ההכרה בנכותו משמעה החזרת ההטבות אותן קיבל, אף אם המדובר בהטבות לפנים משורת הדין.

    דיון והכרעה

  20. הנושא העיקרי המונח בפנינו הנו זכאותו של המערער לקבלת תג"מ בגובה החפ"ר. מעיון בכתבי הטענות כמו גם בסיכומי הצדדים עולה כי לעיתים נעשה ערבוב בין המונחים "תגמול מחוסר פרנסה" המשולם לנכה העומד בתנאי סעיף 6 לחוק הנכים, לבין "תג"מ בגובה החפ"ר", שהנו תגמול מיוחד מחוץ לחוק הניתן כהטבה על ידי אגף השיקום והוא תגמול בגובה החפ"ר. ההבדל בין מונחים אלה, כפי שעמדה עליהם ב"כ המשיב בסיכומיה הם, כי התגמול על פי סעיף 6 לחוק הנכים ניתן לנכה העומד באחוזי הנכות הקבועים בסעיף ואשר הנו נכה בר שיקום ובעל כושר השתכרות, כאשר מנגד התגמול המיוחד (תג"מ) בגובה החפ"ר ניתן לנכים אשר אינם עומדים בקריטריונים של סעיף 6 לחוק הנכים ואשר אינם מסוגלים לעבוד ואשר בעתיד הנראה לעין לא יהיו מסוגלים לעבוד. מעיון בתלושים אשר צורפו על ידי המערער לערעורו (נספחים ב', ג') עולה כי התשלום החודשי אשר שולם למערער עד להחלטה המבטלת הנו תגמול בגובה החפ"ר.

  21. היות והמדובר במקרה זה בתג"מ בגובה החפ"ר, אשר איננו 
    עוגן בחוק הנכים, אלא הנו הטבה מחוץ לחוק, יש לבדוק האם זכאי המערער לקבלת אותן ההטבות אשר שולמו לו ערב ההחלטה המבטלת, באופן רטרואקטיבי, ואשר מעיון בתלושים אשר צורפו ע"י המערער כנספחים ב' ו- ג' לערעורו הנם:  תג"מ בגובה החפ"ר, ניידות, החזר שיחות טלפון, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.
     

  22. אכן בהתאם לפסיקה אשר צוטטה על ידי ב"כ המשיב נקבע, כי אין ההטבות משולמות באופן רטרואקטיבי אלא רק מכאן ולהבא, וזאת לאור שיקולי התקציב המנחים את אגף השיקום, וכן לצורך מניעת הפלייה בין נכים שונים. אין הועדה סבורה כי יש בפסיקה  זאת כדי לסייע למשיב במקרה דנן, שכן בשונה מפסקי הדין אשר צוטטו על ידי המשיב, במקרה הנדון כבר קיבל המערער את ההטבות ואלו הופסקו לו אך ורק בשל ההחלטה המבטלת, וכפי שנטען על ידי המערער, באם המשיב לא היה מבטל את ההכרה בנכותו של המערער, אזי הוא היה ממשיך לקבל את ההטבות אותן קיבל, זאת כמובן בכפוף לבדיקה זכאותו בפועל לקבלתן.

    23. מקרה זה מאובחן מהמקרים המצוינים בפסיקה אף בכך כי בעוד שבפסקי דין אלו אי תשלום ההטבות באופן רטרואקטיבי נועד למנוע מצב של עומס על מערכת התקציבית של משרד הביטחון בעת שנכה מוכר באיחור וכד', הרי שבמקרה זה המערער כבר קיבל במשך מספר שנים את ההטבות אותן הוא תובע כעת, ואילו לא בוטלה ההכרה בו היה ממשיך לקבלן. לא זו אף זו שהמערער ערער על ההחלטה המבטלת מייד כשניתנה, ועל המשיב היה להיערך למצב בו יזכה המערער בערעורו (במקרה זה, ומסיבות אשר אינן תלויות במערער, ארך ערעורו מספר שנים, בין היתר בשל טענת הבחירה בזכויות אשר הועלתה על ידי המשיב, ואשר נדחתה לאחר מכן בהחלטת ביהמ"ש המחוזי), וכי יצטרכו לשלם לו את ההטבות אשר שולמו לו בעבר. 

    24. יתרה על האמור, הוראת אגף השיקום מס' 80.23 בדבר מועד תחילת תשלום הטבות, אשר צורפה כנספח ה' לסיכומי המשיב, קובעת בסעיפים 5,6 את אופן תשלום ההטבות. בהתייחס להטבות חודשיות ושנתיות קובעת ההוראה כי לגבי נכים ההטבות תשולמנה מיום הוועדה הרפואית הראשונה בפניה עמד הנכה, ובה נקבעה דרגת הנכות המקנה לו את הזכאות לתשלום ההטבה. אף מלשון ההוראה אנו למדים כי המערער זכאי לתשלום החל מיום ההכרה בנכותו, אשר כאמור נעשתה כבר בשנת 1985, וכי פרשנותו של המשיב אינה מתיישבת עם ההוראה עצמה. 

    25. אין הועדה סבורה כי פסק הדין של ועדת הערעורים בראשון לציון וע 365/03 עו"ד מאיר ממן נ' קצין התגמולים, אשר צורף כנספח ט' לסיכומי המשיב, יכול לסייע לו ו/או כי הוא רלוונטי למקרה הנדון. בפסק דינה של ועדת הערעורים בראשון לציון, דובר על מי שהיה מוכר כל התקופה הרלוונטית, אולם לא תבע, בשל נימוקים שונים, החזר הוצאות נסיעה במועד של שנה מיום ההוצאה. אולם במקרה הנדון בפנינו מדובר בהכרה בנכה שבוטלה ולכן גם לא היתה לנכה האפשרות לפנות במועד לקבלת החזר הוצאות ומכאן שלמרות שהעקרון שאין לאשר תשלום רטרואקטיבי למי שהיתה בידו האפשרות לתבוע, הרי שמשלא היתה קיימת אפשרות כזו ולא באשמו של המערער, הרי שהדין צריך להיות שונה.

    26. אם באמור לא די, עלינו להוסיף כי שעה שקבעה הועדה בענ 228/95 כי היא מחייבת השבה לקדמותם של זכויות המערער על פי ההחלטה המכירה וזאת מיום תחילת תוקפה, ושעה שלא שללה באופן מפורש את זכותו של המערער לקבל את ההטבות באופן רטרואקטיבי, הרי שבהתאם לפסיקה, אשר התייחסה לפרשנות סעיפי חוק, בה נקבע כי יש להעדיף פרשנות המקלה על הנכה ומטיבה עמו (ר' ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג (2),79, וע 1505/00(ת"א) יוסף פוקס נ' ק"ת), יש לקבל את טענתו של המערער כי החלטת הועדה כללה אף השבת ההטבות באופן רטרואקטיבי.

    27. לאור האמור, אנו קובעים כי יש לקבל את ערעורו של המערער בכל הנוגע להטבות הבאות ממועד ההחלטה המבטלת: תג"מ בגובה החפ"ר, ניידות, החזר שיחות טלפון, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה, וזאת כמובן בכפוף לבדיקתו של המשיב בדבר זכאותו בפועל של המערער לקבלת זכויות אלו. בכל הנוגע להטבות של דמי חימום ודמי קירור, הרי מאחר ואלו לא ניתנו למערער ערב ההחלטה המבטלת, ודאי שאין הוא זכאי לקבלם באופן רטרואקטיבי.

    28. מקובלת עלינו טענת המשיב כי מהתגמולים אותם יקבל המערער באופן רטרואקטיבי, אם תקבע זכאותו בפועל לאחר בדיקה, יקוזזו תגמולי המל"ל אותם גבה המערער בתקופה הרלוונטית. אולם יש לזכור כי חלק מתשלומי המל"ל כבר קוזזו מול התגמולים על פי חוק ויש לחשב זאת בהתאם.

    לסיכום

    הערעור מתקבל בכל הנוגע להטבות הבאות: תג"מ בגובה החפ"ר, ניידות, החזר שיחות טלפון, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה. התיק מוחזר למשיב לצורך בדיקת זכאותו של המערער לקבלת זכויות אלו בתקופה הרלוונטית. היה ויפסקו למערער סכומים הרי שאלה יקוזזו מול התגמולים אותם קיבל המערער מהמל"ל, לאחר שיובא בחשבון גם קיזוז התגמולים על פי חוק.

    המשיב ישלם למערער הוצאות בסך של 1,500 ₪.

    המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים. 

     

    ניתנה היום י"ט בכסלו, תשס"ז (10 בדצמבר 2006) בהיעדר הצדדים.

     

    5129371

     

     

    5129371

     

    עינת רביד 54678313-307/05

    5467831354678313

     

    ד"ר חנינא קכל

    חבר

     

    עינת רביד, שופטת

    יו"ר הועדה

     

    עו"ד יהודית ארבל

    חברה

     

    נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+