דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

כהנא רן נגד קצין התגמולים

בית משפט השלום בחיפה  
ערעור נכים 191-07 2 באוקטובר  2008

 

בפני  כב' השופט  זאיד פלאח – יו"ר הועדה
ד"ר צ. בן ישי – חבר הועדה
ד"ר א. קורת – חבר הועדה


המערער 
כהנא  רן
באמצעות עו"ד ענת גינזבורג

נגד
המשיב משרד הבטחון - אגף השיקום – קצין התגמולים
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
פסק - דין

 

1. המערער יליד 29.1.1981, גויס לצה"ל ביום  1.8.1999 בפרופיל רפואי 97, ושירת בתותחנים. ביום 26.3.02 שהה המערער בתוך ג'יפ צבאי, יחד עם שלושה חיילים אחרים, ובהיותם במצב של עצירה הגיעה לעברם משאית ופגעה ברכבם (להלן:"התאונה"). המערער טען כי בתאונה הנ"ל דימם מאזור האף, ונגרמו לו שם חתכים. המערער הגיש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן:"החוק"), בשל נכות באפו, וביום  18.2.07 הודיע לו קצין התגמולים על דחיית תביעתו, מהנימוק : "באשר לאף אישרה הועדה העליונה את קביעת הועדה המחוזית לפיה מעבר האוויר בשני צידי האף חופשי ותקין ואינה קיימת נכות כתוצאה מהחבלה מ- 26.3.02, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור שבפנינו.

2. בתצהירו טען המערער, שבעקבות התאונה הגיע לחדר מיון בבי"ח מאיר, ונמצא אצלו קרע ברקמות רכות בקצה ובמחיצת האף. לדבריו, המקום נתפר והוכנס טמפון לנחיר שמאל, במטרה לבצע רדוקציה של סחוס מחיצה וקרעי הרירית בתוך האף. לאחר מנוחה בת שבועיים שב לשירותו הצבאי, כשלדבריו היה אפו נפוח והוא סבל מפגיעה בחוש הריח והטעם. המערער תיאר בתצהירו את המשך הטיפולים הרפואיים שקיבל, וביקש להיעתר בחיוב לערעורו.

3. ארוסתו של המערער מזה מספר שנים כתבה בתצהירה, שמאז התאונה סובל המערער מקשיי נשימה מהאף, והוא אף מדמם לעיתים. הארוסה הוסיפה, שצורת האף השתנתה בכך שחלקו העליון התרחב, וכי נפגעו חוש הריח והטעם אצלו. לדבריה, טרם התאונה היה המערער בריא.

4. המומחה הרפואי מטעם המערער, ד"ר דניאל ציק, מומחה למחלות א.א.ג., כתב בחוות דעתו מיום 3.5.07, כי מתעודת חדר המיון שנרשמה ביום התאונה עולה, שארעה למערער פגיעה ברקמות הרכות של האף, "במחיצת האף הסחוסית ולהערכתי גם לשלד הגרמי של האף". ד"ר ציק בדק את המערער ומצא סטייה של ציר פירמידת האף, הרחבה ועיבוי של אזור גשר האף, בעיקר משמאל, וסטייה ניכרת של מחיצת האף לימין עם הצרות משמעותית של נתיב האוויר האפי. לדברי המומחה, ממצא דומה אובחן גם ע"י רופאי א.א.ג. אחרים שבדקו את המערער לאחר התאונה, וכי בדיקות רינומנומטריה שבוצעו בבי"ח וולפסון ביום  12.9.04  וביום  29.4.07 תומכות בממצאיו. ד"ר ציק התייחס לתוצאות בדיקת הרינומנומטריה שנערכה בב"ח הדסה עין כרם ביום  30.8.06, ושממצאיה שונים מאלה שצוינו לעיל, וביקש לחלוק עליהם. בעדותו בפנינו טען שהמדובר בתשובה לא איכותית לבדיקה, והוסיף שהיה מקום להציג מחדש את הנתונים בפני הרופא שכתב את התשובה, ולבקשו לכתוב בשנית את תשובתו. ד"ר ציק התייחס גם לצלקות האף והפנים, וכן לפגיעה בחוש הריח והטעם. בעדותו בפנינו הדגיש ד"ר ציק את ממצאיו, וחזר למעשה על הכתוב בחוות דעתו. בהשלמה לחוות הדעת, מיום  1.2.08, כתב ד"ר ציק, שחוות הדעת מטעם המשיב, ושנכתבה ע"י ד"ר נכטיגל, "ממעיטה ויש בה התעלמות מממצאים לא נוחים. כך למשל אין בחוות דעתו התייחסות או דיון באשר לבדיקות הרינומנומטריה מביה"ח וולפסון מה- 12.9.04  ומה- 29.4.07  וכ"כ הוא מתעלם מהערת רופא שהתלוותה לבדיקת הרינומנומטריה מביה"ח הדסה עין כרם מה- 30.8.06". המומחה שב וחיזק את הכתוב בחוות דעתו הראשונה.

5. ב"כ המערער ביקשה לאמץ את הכתוב בחוות דעת המומחה מטעמה, תוך שחזרה על נימוקיו וביקשה להעדיפם על נימוקי המומחה מטעם המשיב.

6.  ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור בטענה, שאמנם אין מחלוקת שאירוע התאונה אירע בזמן השירות הצבאי, כנטען ע"י המערער, ואין מחלוקת שבאותו אירוע נפגע המערער באפו, ואולם המדובר בצלקת שטחית הנובעת מהחבלה וכי לא קיימת נכות באפו הנובעת מאותה חבלה בשירות. ב"כ המשיב טען, כי החשד לשבר בעצמות האף נשלל הן בבדיקות בסמוך לאירוע והן בצילומים הרפואיים, כי אין הפרעה בנשימת האף, ובנוגע להפרעה הנטענת בחוש הריח הרי שזו נובעת מדלקת אף כרונית. בנוגע להפרעה בחוש הטעם נטען, שטענה זו הועלתה לאחר זמן רב מיום התאונה, ואין קשר בינה ובין החבלה באף.

7. המומחה הרפואי מטעם המשיב, ד"ר דן נכטיגל, מומחה למחלות א.א.ג., התייחס בחוות דעתו מיום 14.10.07 לחמישה נושאים, ואלה הם: החשד לשבר בעצמות האף – לדבריו, שבר בעצמות האף נשלל בבדיקה הגופנית שביצע ד"ר דב אופיר, על אף שלא בוצע צילום אלא בדיקה פיזיקלית. לדברי ד"ר נכטיגל, בצילומים שהציג המערער ואשר בוצעו ביום  24.8.03 אין עדות להתעבות עצם האופיינית לריפוי שברים. בנוגע להפרעה בנשימת האף כתב המומחה, שהן בדיקת רינומנומטריה שבוצעה בבי"ח הדסה בירושלים, והן בדיקת גרטנר-פודושין שביצע בעצמו, העלו שאין הפרעה בנשימה דרך האף, וכי מעבר האוויר חופשי וסימטרי בשני הנחיריים. לדברי המומחה, אותם ממצאים זהים גם לממצאי הבדיקה של פרופ' גולץ מיום  19.1.04 . בנוגע להפרעה בחוש הריח כתב המומחה, שתלונתו הראשונה של המערער בעניין זה ניתנה כשנה וחמישה חודשים לאחר התאונה, עת החל בהליכי התביעה, זאת למרות שעד למועד הנ"ל נבדק ע"י רופאים רבים, ובכל זאת לא התלונן בפניהם בנושא הפרעה זו. לדברי ד"ר נכטיגל, מקור השינויים בחוש הריח הוא בדלקת אף כרונית. המומחה התייחס גם להפרעה בחוש הטעם וכתב שהן בוועדה הרפואית במשרד הבטחון והן בוועדה העליונה לא התלונן המערער על אובדן חוש טעם אלא על אובדן מסוים של חוש הריח, ונושא זה הופיע לראשונה בחוו"ד ד"ר ציק, על כן כתב ד"ר נכטיגל, שיש ספק רב אם אכן התאונה היא גורם אפשרי לתלונתו בנושא זה. הנושא האחרון אליו התייחס ד"ר נכטיגל היה  הפגם האסטטי, כשלדבריו הצלקות באף אינן גורמות להפרעה תפקודית, וצלקות אחרות כמעט ואינן נראות. 

8. בחוות דעתו המשלימה של ד"ר נכטיגל, מיום  6.4.08, בה התייחס לחוות דעתו המשלימה של ד"ר ציק, נכתב שמבחינתו הבדיקה הקובעת היא זו שנעשתה על ידו ביום  8.10.07, בשיטת גרטנר-פודושין, זאת בנוגע לזרימת האויר בנחיריים, וממצאיו מתאימים לבדיקת הרינומנומטריה בבית חולים הדסה מתאריך 30.8.06 וכן לבדיקת פרופ' גולץ מיום  19.1.04. בנוגע לבדיקת הרינומנומטריה מיום  12.9.04 נכתב, שאין היא מתאימה לממצאים של שני רופאים מומחים בא.א.ג. ולממצאי הבדיקה בהדסה.

9. בחקירתו בבית המשפט חזר ד"ר נכטיגל על הכתוב בחוות הדעת מטעמו. ב"כ המערער ביקשה לברר עימו את נושא הבדיקה בשיטת גרטנר-פודושין, והמומחה אישר שבדיקה זו מתייחסת לאויר היוצא בלבד, ולא לאויר הנכנס. עו"ד גינזבורג אף הציגה בפני המומחה את דעתה, שהמדובר בבדיקה ייחודית לישראל בלבד, וכי היא מיושנת ואינה מדויקת. 

10. סוגיית נכי משרד הבטחון היא סוגיה ייחודית, ויש לטפל בה בזכוכית מגדלת, לבל נדחה תביעה של אדם שהיה מקום להכיר בזכותו לפי החוק. הפסיקה קבעה דרכי הוכחה ורמות הוכחה הנדרשים בתיקים מסוג זה, והוסיפה שיש לנהוג בכפפות של משי עם התובעים. במקרה שבפנינו עומדים ממצאים רפואיים בסתירה זה לזה – מחד גיסא, בדיקת פרופ' גולץ ובדיקת הרינומנומטריה בבית חולים הדסה מיום  30.8.06 מתארות זרימת אויר חופשית בנחיריים של המערער, וכך גם בדיקת ד"ר נכטיגל שבוצעה בשיטת גרטנר-פודושין. מאידך גיסא מצונות בפנינו שתי בדיקות רינומנומטריה מהתאריכים 12.9.04  ו- 29.4.07, והמאששות את תביעתו של המערער בנוגע להפרעות בנשימה דרך האף. ניצב בפנינו קושי בשל התעלמות ד"ר נכטיגל, בחוות דעתו הראשונה, משתי בדיקות הרינומנומטריה הנ"ל, וקשה לנו עוד יותר כאשר ד"ר ציק העיר בחוות דעתו המשלימה על חוסר ההתייחסות הנ"ל, ובכל זאת בחר ד"ר נכטיגל להמשיך ולהתעלם מממצאי בדיקת הרינומנומטריה מיום 29.4.07, תוך שהתייחס רק לבדיקה מיום  12.9.04. הרושם שקיבלנו הוא, שכאשר כתב ד"ר נכטיגל, בחוות דעתו המשלימה, שהבדיקות שנעשו על ידו, ע"י פרופ' גולץ ובבי"ח הדסה, סותרות את בדיקת הרינומנומטריה מיום 19.1.04, רצה להראות שהמדובר בבדיקה אחת אל מול שלוש, וזאת שעה שקיימת בדיקה נוספת ממנה המשיך להתעלם, ככל הנראה בשל הקושי להסביר את הסתירה שבין שתי הבדיקות מבי"ח וולפסון ובין הבדיקות עליהם סמך את ממצאיו.

11. קושי נוסף בממצאי ד"ר נכטיגל גלום בבדיקה בשיטת גרטנר-פודושין. שוכנענו שהמדובר בבדיקה מיושנת וייחודית למדינת ישראל, ועל אף ציונה בספרות הנלמדת באמריקה, עדיין אין המדובר, ככל הנראה, באזכור לצורך יישום, אלא באזכור לצורך יידוע אודות שיטה הנהוגה באחת מארצות העולם, והיא ישראל. המדובר בבדיקה שהומצאה לפני שנים רבות, ואינה נמצאת בשימוש קליני, ובמהלכה מניחים פלטה קרה ובודקים את יציאת האויר בלבד, זאת שעה שהקושי הנשימתי נבחן גם, ואולי בעיקר, בכניסת האויר. בחירתו של ד"ר נכטיגל שלא לשלוח את המערער לבדיקות מעבדה ובדיקות אחרות, מעוררות תהיות שמא חשש ד"ר נכטיגל מגילוי ממצא הסותר את בדיקת גרטנר-פודושין שביצע.

12. המשיב הודה באירוע התאונה, ובפגיעת המערער באותו אירוע. מכאן, שאין כל ספק שהתרחש אירוע במהלך השירות הצבאי, ובקשר עם השירות הצבאי, שגרם לפגיעה כלשהי באפו של המערער. אין לנו כל ראיה לכך, שבטרם הגיוס סבל המערער מבעיה באפו, ומתקבל מאוד על הדעת, שכיום אכן סובל הוא מהפרעות בנשימה. לא שוכנענו שהמערער סובל מהפרעות בחוש הריח והטעם, במיוחד לאור העובדה שהמערער נמנע מלציין הפרעות כלשהן בנושא הריח משך כשנה וחמישה חודשים מאז הפגיעה, זאת על אף שנפגש עם רופאים רבים והציג בפניהם את בעיותיו, וזו נולדה, למרבה הפלא, עם תחילת ההליכים לקראת הגשת תביעה נגד המשיב. גם בנוגע להפרעה בחוש הטעם לא שוכנענו שהמערער סובל ממנה, שהרי לא רק שהוא נמנע מלציינה בפני כל הרופאים שבדקו אותו, אלא שגם בפני הועדות הרפואיות שבמשרד הבטחון נמנע הוא מלציינה, וזו הוזכרה לראשונה בחוות דעת המומחה מטעמו, ד"ר ציק. 

13. סוף דבר, ולאחר שבחנו את מכלול הראיות והמסמכים הרפואיים שבתיק, הגענו למסקנה שיש לקבל את הערעור בנוגע להפרעה בנשימת האף, ולדחות את הערעור בנוגע ליתר ההפרעות הנטענות.  מאחר והערעור התקבל בחלקו, אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות למערער בסכום של 5,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים.

פסק הדין יומצא לצדדים.

המזכירות תעביר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב.


ניתן היום,  ג' בתשרי תשס"ט, 2 באוקטובר 2008, בהעדר הצדדים.

זאיד פלאח 54678313-/
          
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+