דלג לתוכן המרכזי
03-6958860
בית אשדר 2000, יגאל אלון 53, תל אביב

פסק דין בערעור מיום 21.3.2010 בית המשפט המחוזי בחיפה

בכלל" (ע"א 418/73 [2] הנ"ל, בעמ' 138)".

כה.       לענין מידת ההוכחה הנדרשת ציין כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, שם, בעמ' 215, כי אמת המידה שקבע כב' השופט (בדימוס) ג' בך ב-ר"ע 187/83 רדושיצקי נגד קצין התגמולים, פ"ד ל"ז (4) 361, בעמ' 366, מקובלת עליו, דהיינו:

           

            "מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה" (ההדגשה במקור).

 

וכן עיינו רע"א 8077/96 קריספיל נגד קצין התגמולים, פ"ד נ"א (2) 817, בעמ' 821-822, שם נכתב, בין היתר:

"כאשר מדובר בשירות קצר ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני שבהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה".

           

כו.        על מנת להכריע את הדין בערעור עיינו בפרוטוקול העדויות שבפני הועדה. נזכיר שהעדויות נשמעו בפני הועדה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר' טובי-פרידמן, כך שמבחינה זו לא ניתן לומר שלועדה שנתנה את פסק הדין (בראשות כב' השופט ז' פלאח) היה יתרון על פנינו.

            כמו כן עיינו בחוות הדעת הרפואיות ובמוצגים שהוגשו לועדה לרבות תיקו הרפואי של המערער.

            ברגיל, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית מצומצמת, וזאת כשעסקינן בערעור על קביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות שלגביהם קיים כמובן יתרון ברור לערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה. ואולם, בענייננו ניתן פסק הדין על ידי הוועדה לאחר פרישתה של כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן, ואילו בפני כב' השופט ז. פלאח לא נשמעו ראיות.

לענין אפשרות התערבותה של ערכאת הערעור כשבפני בית-המשפט קמא לא הופיעו עדים, עיינו: ע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל, "אתר נבו", מיום 23.11.09, דברי כב' השופט י. דנציגר.

כז.        בחנו את חקירתו הנגדית של המערער בישיבת הוועדה מיום 6.2.06, אל מול תצהירו הראשון מיום 20.2.04, וכן תצהירו המשלים מיום 1.3.04, ובעיקרו של דבר, לא ניתן לומר שנסתר האמור בתצהירו של המערער בו הוא מתאר את תנאי שירותו, העבודות הקשות בתקופת המעצר, עבודות הרס"ר שביצע, קריסת הכיסא, ותאונת הדרכים מיום 5.2.00.

כח.       עיינו גם בעדות חברו של המערער, העד אורן חקאק בישיבת הוועדה מיום 6.2.06, אל מול תצהירו מיום 25.9.03. נכון הוא שהעד חקאק מאשר בעדותו שהוא אינו יכול לומר מה עשה המערער בכל אחד מ-14 ימי מעצרו מן הבוקר עד הלילה, והוא גם לא ראה את המערער סוחב את גזע העץ, לא ראה את קריסת הכיסא, ולא היה עד ראייה לתאונת הדרכים, אך אין בכך כדי לשלול את דברי העד חקאק בסעיף 3 של תצהירו:

"אני שירתתי בבסיס באותו גף, והייתי רואה אותו מבצע את עבודות הרס"ר"  וכן "ראיתי אותו עובד בתכיפות רבה באותה תקופה משום שכאמור הוא עבד בסמיכות לחדר האוכל ואף מועדון השק"ם בו נהגתי לקנות... אני זוכר שבאותה תקופה הוא עבד משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה..."

כט.       באשר לעדים מטעם המשיב: העד אבי פרץ, מפקד טייסת המינהלה (עדותו מיום  19.6.06, עמ' 19-23 לפרוט') ציין בעמ' 19 לפרוט': "אני לא זוכר את המערער, לא הייתי מפקדו האישי". לדבריו (עמ' 20 לפרוט'), הוא היה ממונה על כ-300 חיילים, והאמור באישור שלו מיום 9.8.01 התבסס על בירורים שערך עם מפקדיו של המערער ותיקו האישי של המערער וכפי שאומר העד מר פרץ בעמ' 22 לפרוט': "אני לא יכול לדעת לגבי כל חייל וחייל באופן פרטני ואת המידע אני שואב מקצינים שלי ומפקדים בדרג ביניים".

ל.         העד מר אברהם אלמקיאס (ששפט את המערער בגין עבירת המשמעת שבעטיה ריצה 14 ימי מעצר), שכתב את האישור מיום 26.7.01, מסר בעדותו מיום 19.6.06 (עמ' 24 לפרוט') שהוא אינו מפקדו הישיר של המערער. העד מר אלמקיאס שימש באותה תקופה כמפקד גף מערכות והמפגש האישי הישיר הראשון שלו עם המערער היה כששפט אותו בדיון המשמעתי. לאחר מכן גם ערך ביקור בית אצל הוריו של המערער והתרשם ממצוקתו הכלכלית. מר אלמקיאס ציין שעקב זאת קיבל המערער אישור לעבודה פרטית ועבד באולם שמחות. כך הבין ממפקדו האישי של המערער (נגד ג'ק סקורי), ואולם, המערער העיד שלמרות שקיבל אישור לעבודה פרטית, הוא לא ביצע עבודה זו הואיל והעבודה מתחילה בשעה 17.00, בעוד שעבודתו בבסיס הסתיימה אחרי השעה 17.00 והוא היה מגיע הביתה לאחר כשעתיים נסיעה. גירסתו זו של המערער לא נסתרה ולא הופרכה.

            מר אלמקיאס מסר בעדותו שהוא לא הסתכל בתיקו האישי של המערער כשערך את האישור שלו מיום 26.7.01 וכדבריו: "לא מצאתי לנכון להסתכל" (עמ' 26 לפרוט'). מר אלמקיאס ציין בעדותו שיש לו כ-40 חיילים, הוא לא זכר האם התלונן המערער על כאבי גב בתקופת המעצר ומיד לאחריו, וכדבריו: "אני כבר 4 שנים לא משרת בבסיס הזה. אני משרת בקריה. מפקדו הישיר של המערער פרש. הוא אינו בשירות. אין לי קשר עם רס"ר הבסיס..." (עמ' 27 לפרוט').

            משנשאל העד אלמקיאס האם ידע על טענות המערער כי הנפילה מן הכיסא ועבודות הרס"ר גרמו לו לכאבי גב, השיב העד שאיננו זוכר (עמ' 28 לפרוט').

            בהמשך אישר העד שהוא חתום על דו"ח הפציעה בדבר תאונת הדרכים שאירעה למערער בפברואר 2000 (עמ' 28 לפרוט').

לא.       בישיבת הוועדה מיום 4.12.06 (עמ' 34-37 לפרוט'), העיד רס"ר הבסיס רב נגד בכיר דן שלוש בחקירה ראשית ואמר בעמ' 34 לפרוט':

"אני לא מכיר את המערער באופן אישי. אני לא מזהה אותו. ראיתי את התיק בו הוא מעלה טענות כלפי המעצר שאני הייתי ממונה על המעצר וגם על המערער, יכול להיות שראיתי את המערער בעבר. אני לא זוכר. כל מה שאני יודע להגיד זה מתוך המסמכים שראיתי לפני הדיון בתיק הנמצא אצל עו"ד..."

            העד מר שלוש תיאר את תנאי השהיה במעצר וסוגי העבודות שמבצעים העצירים, כשביחס לעבודות שביצע המערער טען העד שהמערער עסק בעיקר בטיאטוא וניקיון הבסיס, ריקון פחים, ושטיפת מקומות ציבוריים, ואזי נשאל העד על ידי חבר הוועדה: "ש.  אמרת קודם שאתה לא זוכר את המערער, איך אתה זוכר איזה עבודות הוא עשה?" והעד השיב: "אני יודע מה עושים עצירים" (עמ' 30 לפרוט').

            העד שלל את הטענה שלפיה חוייבו העצירים לבצע עבודות קשות במיוחד, אם כי אישר שהוטלו על העצירים גם עבודות סחיבה של שולחנות וכיסאות (עמ' 35 לפרוט').

            בישיבת הוועדה מיום 26.2.07 נחקר העד מר שלוש בחקירה נגדית ואישר, בין היתר, שהוא לא עיין בתיקו האישי של המערער, ואף לא ביקש לעיין בו טרם מסירת עדותו (עמ' 42 לפרוט'). העד ציין שהוא לא עקב אישית אחר המערער בהיותו במעצר אלא עקב באופן כללי אחר כלל העצירים שהיו באותו זמן (עמ' 46 לפרוט').

            כשנשאל מר שלוש מדוע לא ביקש לעיין בתיקו האישי של המערער, ענה: "כי הוא לא חייל ישירות ששייך אלי. בבסיס ישנם כמה מאות ואלפי חיילים שאין לי נגישות אליהם. אני יכול לעיין בתיקים האישיים של החיילים ששייכים לי בלבד" (עמ' 42 לפרוט').

            העד אישר שכאשר יש צורך בעבודות סחיבת שולחנות, כיסאות וניקיון לקראת אירועים בבסיס, מבצעים זאת עובדי הרס"ר, העצירים בבסיס, והתורנים שמוקצים מן הטייסת (עמ' 46 לפרוט').

לב.       מכאן, שלא עלה בידי שלושת העדים מטעם המשיב להפריך את גירסת המערער בכל הנוגע לביצוע העבודות הקשות בתקופת מעצרו שכללו הרמת חפצים כבדים, וכן בכל הנוגע לאירוע קריסת הכיסא, ועבודות הרס"ר בכלל.

אין לשלול שהמערער ניסה ככל הנראה להעצים את הקושי שהיה מוטל עליו בביצוע העבודות בתקופת מעצרו, עבודות אותן הגדיר כ"עבודות פרך", אך בעיקרו של דבר גירסתו של המערער לא הופרכה בחקירה הנגדית ונתמכה בעדות חברו העד אורן חקאק, שאישר בין היתר, שראה את המערער מבצע עבודות רס"ר בתקופת מעצרו.

לג.        באשר לשלושת העדים מטעם המשיב:

למפקד הטייסת לא יכול להיות מידע פרטני לגבי כל חייל.

            העד אלמקיאס ציין שהוא כלל לא הסתכל, ולא מצא לנכון להסתכל בתיקו האישי של המערער כשערך את האישור לגביו, הוא לא זכר האם התלונן המערער על כאבי גב בתקופת המעצר ומיד לאחריה, ובמועד מתן עדותו כבר חלפו 4 שנים מאז ששירת בבסיס נשוא הדיון.

            רס"ר הבסיס העיד שהוא אינו מכיר את המערער באופן אישי ואינו מזהה אותו, וכדבריו: "יכול להיות שראיתי את המערער בעבר. אני לא זוכר..."

לא ניתן לומר ששלושת עדי המשיב הפריכו את גירסת המערער.

לד.       עולה מן הראיות שמפקדו הישיר של המערער היה נגד ג'ק סקורי. בהחלטתה מיום 19.6.06 (עמ' 31 לפרוט'), התירה הוועדה לב"כ המשיב להזמין את מר ג'ק סקורי לחקירה ראשית, בין אם על ידי המצאת תצהיר, ואם על ידי הזמנתו לעדות בבית-המשפט.

            בישיבה מיום  4.12.06 (שבה העיד העד מר שלוש), לא הופיע מר סקורי למתן עדות והוועדה איפשרה לב"כ המשיב פעם נוספת להגיש תצהיר עדות ראשית של העד ג'ק סקורי (עמ' 40 לפרוט'), ואולם מר סקורי לא הופיע ולא העיד בפני הוועדה.

            בעיקרי הטיעון שבפנינו נטען מטעם המשיב שמר סקורי איננו משרת כחייל מזה שנים והודיע שלא יתייצב לדיון על חשבון זמנו הפרטי (סעיף 59 לעיקרי הטיעון).

בכל הכבוד, סבורים אנו שטענה זו לאו טענה היא. מן הראיות עולה שמר סקורי היה מפקדו הישיר של המערער. הדעת נותנת שהמידע המירבי אודות תנאי שירותו של המערער מצוי או אמור להיות מצוי ברשותו, ומכאן שהיה על המשיב להתאמץ להבאת עדותו של מר סקורי בפני הוועדה, ואף להיזקק במידת הצורך לצו הבאה, וזאת במיוחד  כשמעדויותיהם של שלושת העדים שהעידו מטעם המשיב עולה שעקב הריחוק ההירארכי ביניהם לבין המערער הם לא הכירוהו במידה מספקת או שלא זכרו אותו, ואף לא עיינו בתיקו האישי (העד אלמקיאס והעד שלוש).

לה.       כאמור, אנו ערים לכך שהמערער ניסה ככל הנראה להעצים את הקושי שבתנאי שירותו, אך בעיקרו של דבר גירסתו לפיה היה עליו לבצע עבודות הכרוכות במאמצים פיזיים, לרבות הרמת חפצים כבדים, הן בתקופת מעצרו והן בעבודות רס"ר בכלל, כמו גם אירוע קריסת הכיסא, לא נסתרה ולא הופרכה.

            עובדת אירוע תאונת הדרכים מיום 5.2.00 בג'יפ צבאי, כשהמערער היה בדרכו לעמדת השמירה, לא היתה שנויה במחלוקת.

לו.        מעיון במסמכים הרפואיים עולה שבמרפאת הבסיס נרשם ביום 17.10.99 (דהיינו, בסמוך לאחר תקופת המעצר וקריסת הכסא): "3 שבועות אחר שנפל מכיסא ולאחר מכן הרים משא כבד".

            ביום 27.10.99: "נבדק אתמול על ידי אורטופד בשל LBP והופנה ל-CT עמ"ש מותני בחשד לבלט דיסק... פטור מהרמת משאות מעל 7 ק"ג למשך שלושה שבועות...".

            וביום 9.11.09: "פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג, פטור מטאטוא וגרוף, כל זה ל-3 שבועות".

            ביום 6.12.99 צויין בתיק הרפואי המשך פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג למשך חודש, עבודות טאטוא וגרוף, וביום 24.1.00 צויין שב-CT היו בלטי דיסק וניתן פטור מהרמת משא מעל 7 ק"ג למשך 3 חודשים.

לז.        ביום 6.2.00 נרשם בתיק הרפואי שיום קודם לכן נסע המערער בג'יפ בבסיס שנתקע בשיחים. המערער טופל בחדר המיון של ביה"ח איכילוב, כעולה מנספח ט"ו של מוצגי המערער, והתלונן שם על כאבי צוואר עם הקרנה לגב עליון ובגב התחתון.

            בנוסף, אושר אירוע תאונת הדרכים מיום 5.2.00 בדו"ח הפציעה, מוצג ט"ז של מוצגי המערער.

לח.       במסמך של רופא אורתופד (ד"ר גוטפריד) מיום 5.3.00 צויין שהמערער מתלונן על כאבי גב תחתון וכי לדבריו החל הדבר לאחר נפילה מכיסא לפני כ-3 חודשים ועבודות רס"ר שלאחר מכן. בבדיקת CTאובחנה פריצה דיסקלית שמאלית בגובה L5-S1 והומלץ על אשפוז בבית החלמה צבאי בהקדם האפשרי לשם טיפול אינטנסיבי, פיזיותרפי+תרופתי.

            כל הרישומים הנ"ל שבתיקו הרפואי הצבאי של המערער הינם רישומים בדבר תלונות, בדיקות, ממצאים רפואיים, וטיפולים במערער, המשקפים את אשר נעשה ב"זמן אמת",  וכל זאת מן התקופה הסמוכה מאוד שלאחר סיום מעצרו של המערער ועד לשלב שבו הוא עמד בפני וועדה רפואית (מעצרו של המערער היה בספטמבר 1999, כשבחודש זה גם התרחש אירוע קריסת הכיסא, והרישום הראשון הינו מיום 17.10.99).

לט.       ועדה רפואית צבאית מיום 4.4.00 הורידה את הפרופיל הרפואי של המערער מ-97 ל-45 בגין פריצת דיסק L5-S1.

לפי האמור בתצהירו של המערער מיום 20.2.01 (סעיף 2), הוא שוחרר מצה"ל במאי 2000 בפרופיל 24.

מ.         אנו סבורים שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח את גירסתו באשר לעבודות קשות במהלך תקופת מעצרו, בספטמבר 1999, שהיו כרוכות גם בהרמת חפצים כבדים, ולרבות ביצוע עבודות רס"ר בכלל, אירוע חבלתי בסוף ספטמבר 1999 כשהכסא עליו התיישב קרס, ותאונת דרכים בג'יפ צבאי בבסיס ביום 5.2.00 שבה נחבל בגבו. אירועים אלה מתיישבים עם הרישומים הרפואיים בתיקו הרפואי הצבאי של המערער בגין תלונות על כאבי גב, טיפולים וממצאים רפואיים בעמוד השדרה.

מא.       בעוד שהאורתופד מטעמו של המערער, ד"ר רון ארבל, סבור שנותרה למערער נכות כתוצאה מאופי עבודתו בעת שירותו הצבאי, כותב פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב בחוות דעתו מיום 22.4.02, שקיים פער בין תנאי השירות כפי שתוארו על ידי המערער לבין תנאי השירות כפי  שתוארו על ידי מפקדיו, ולדעתו מחלת הדיסקים הבין-חוליתיים מותניים התפתחה אצל המערער ללא קשר לשירותו הצבאי.

            בחוות דעת נוספת מיום 20.11.03 כותב פרופ' ו. ביאליק שמחלה מעין זו עלולה להתפתח בעבודה ממושכת ורצופה של שנים רבות, אך לא לאחר מספר שבועות וחודשים. עוד כותב פרופ' ביאליק שקיים לפחות רישום אחד לפיו סבל המערער מכאבי גב תחתון טרם השירות בצה"ל ולכן אין כל ראיה חדשה הקושרת את שירותו לכאבי הגב התחתון מהם הוא סובל.

            בחוות דעת נוספת מיום 13.5.04 מציין פרופ' ביאליק שבכרטיס הרפואי של המערער מתועד רישום מגיל 9 המעיד על נזק המופיע לראשונה בעמוד השדרה של המערער. על עמדתו חזר פרופ' ביאליק גם בחוות דעתו מיום 21.3.05, וכן בחוות דעתו מיום 9.10.05.

מב.       האורתופד מטעם המערער, ד"ר רון ארבל, מציין בחוות דעתו מיום 29.3.04, שהרישום בדבר  כאבי גב בתקופה בה היה המערער בן 9 הוא רישום אחד שאינו מתייחס לכאבי גב תחתון דווקא, אלא ל"כאבי גב", וזאת לאחר אירועים חוזרים של טיפול באנטיביוטיקה עקב שיעול וכאבי חזה, וסביר להניח שאלה כאבים בחזה האחורי ללא כל קשר לכאבים מהם סובל המערער כיום .

            בחוות דעת נוספת מיום 13.2.05, מסביר ד"ר רון ארבל שבדיקת ה-CT הראתה שקיימת אצל המערער פריצת דיסק ואין כל רישומים על כך שהמערער סבל מכאבי גב או מבקע דיסק טרם שירותו הצבאי, והמחלה החלה אצל המערער לאחר שעבד בעבודות בעלות סיכון גבוה להתפתחות כאבי גב תחתון, שינויים ניווניים, ופריצת דיסק בגב התחתון.

            מסכם ד"ר ארבל שהמערער התגייס לצבא כשהוא בריא מבחינת הגב והיה חשוף למאמצי עבודה שהינם בעלי סיכון גבוה להתפתחות כאבים ומחלה דיסקלית בגב התחתון, ויש להכיר בכך שמצבו נגרם עקב שירותו הצבאי.

מג.        נוסיף שבתצהירו המשלים מיום 1.3.04 כותב המערער שטרם שירותו הצבאי, הוא לא סבל מכאבים או מגבלות בגבו התחתון, והתרשומת הקיימת בכרטיס הרפואי שלו בעניין "כאבי גב" היא משנת 1987, בהיותו בן 9. צילום הכרטיס מצורף לתצהיר, וממנו עולה שמדובר ב"כאבי גב", וכלל לא צויין שם שמדובר בכאבי גב תחתון.

מד.       אנו סבורים שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בכל הנוגע לתנאי שירותו הצבאי, וגירסתו לא נסתרה. כמו כן עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי הרפואי-משפטי.

            נעלה מכל ספק שרישום בודד בדבר "כאבי גב", כשהיה המערער כבן 9, מבלי שהיה לתרשומת זו כל המשך באשר לטיפולים, מגבלות או עדות לכאבי גב, אין בה כדי להצביע על קיומו של ליקוי בגב טרם השירות הצבאי, שהחל כעשר שנים לאחר מכן!

מה.       ערים אנו היטב להלכה שלפיה העדפה של חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, היא בגדר קביעה עובדתית הנעשית על ידי הועדה ובכגון דא אין זה מקובל שערכאת הערעור מתערבת בדרך כלל, והפסיקה בענין זה ידועה.

            דא עקא: בענייננו ביסס המומחה האורתופד מטעם המשיב (פרופ' ו. ביאליק) את חוות דעתו, בין היתר, על כך שתנאי השירות עליהם מלין המערער, שונים הם מתנאי השירות כפי שתוארו על ידי מפקדיו של המערער. ואולם, וכפי שהצבענו במפורט לעיל, גירסתו של המערער באשר לתנאי השירות שלו, בעיקרו של דבר, לא נסתרה ולא הופרכה, ולכן, נשמט הבסיס העובדתי שעליו הסתמך המומחה האורתופד מטעם המשיב.

            בנוסף, המומחה האורתופד מטעם המשיב סבר שראיה לכך שמחלת הדיסקים הבין חולייתיים בעמוד השדרה של המערער החלה עוד טרם שירותו הצבאי, מוכחת, בין היתר, על ידי הרישום של "כאבי גב" בהיות המערער כבן 9. ואולם, נימוק זה איננו מתקבל על דעתנו במיוחד בשים לב לכך שמדובר ברישום בודד שלא היה לו כל המשך מאז היות המערער כבן 9 ועד לשירותו הצבאי, משמע, תקופה של כ-10 שנים.

            בשים לב לאמור לעיל, סבורים אנו שבנסיבות אלה יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בכל הנוגע להעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, וכך אכן החלטנו.

מו.        לא למותר להזכיר שעסקינן בשירות חובה, דהיינו "שירות קצר", וכפי שנקבע ב-ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 בעמ' 214:

"כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח  והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה...".

            לענין מידת ההוכחה, אימץ כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, שם, בעמ' 215, את עמדתו של כב' השופט (בדימוס) ג. בך מתוך ר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין תגמולים, פ"ד לז(4) 361, בעמ' 366, דהיינו:

"ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה" (ההדגשה במקור).

מז.       בענייננו, התלונות, הבדיקות, הטיפולים, והממצאים בכל הנוגע לעמוד השדרה של המערער מופיעים בסמוך לאירועים נשוא הדיון, אירועים שעלה בידי המערער להוכיחם. מתקבל מאוד על הדעת שתנאי שירותו של המערער הם אלה שהביאו לפגימות בעמוד השדרה המותני של המערער.

מח.       על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינה של הועדה מיום 11.5.08 (לרבות ההוצאות שהמערער חוייב בהן), וקובעים שקיים קשר סיבתי של גרימה בין מחלת הדיסקים הבין-חוליתיים מותניים ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

            אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד (בגין שתי הערכאות ביחד) בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, ובצירוף שכרו של המומחה האורתופד מטעם המערער (ד"ר רון ארבל) בגין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק זה, וזאת לפי קבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום למומחה (לפי הקבלות) ועד לפירעון בפועל.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום

ניתן היום,  ו' בניסן תש"ע, 21 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.

5129371

54678313

י' גריל, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

 

ע' גרשון, שופט

 

י' וילנר, שופטת

 

 

יגאל גריל 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

כל האמור באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לכל יעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל הזכויות שמורות 2014. בניית אתרים המסלול הירוק‪Google+‬‏Google+